מתי התחילו הדגים לטבוע? מצטרח בו קול. זיפי זקן שחור בני
יומיים על פניו. צופה בטלוויזיה ורואה את עמנואל הלפרין משנה
צורה והופך לחרק ענקי. רינה יושבת על הכורסה משמאלו ומכרסמת
גרגירי חומוס במסגרת הדיאטה. האם זכר לחלק את השאלות לעיתונאים
לקראת אסיפת העיתונאים? בזמן האחרון גילי משחקת את המכשפה
בבקרים ומסרבת ללכת לבית-ספר אם לא מבטיחים לה גלידה בתמורה.
כמה זמן שלא שכבתי אתה, שלא נגעתי בה? מאז המלחמה נראים לו כל
האנשים כמו חרקים ענקים. צהריי יום - שעה לא יעודה. שגב,
מהמדור הכלכלי ב"חדשות היום", לא הסכים לשאול שאלה מוכתבת. הוא
ישאל מה שהוא רוצה. ארבע כפות הרגליים היחפות היו הדבר הראשון
שראה כשחזר הביתה במפתיע בצהרי יום. ממחר יש לנו עוזרת חדשה.
רוזה קוראים לה. סובארו אדומה בחנייה הזכירה לו סובארו אדומה
אחרת בצהרי יום אחר. השמש מתעתעת. כתומה או אדומה? הקערית חמקה
מידה הקטנה של גילי והקורנפליקס התפזר בתוך שלולית לבנה. זה
בסדר, אל תבכי חמודי. כשהתכווצה בבהלה, שפשף את הראש הקטן ואחר
טאטא ברגלו את השברים לפינה של פח האשפה. מה רינה רוצה מהילדה?
הכין קערית קורנפלייקס חדשה. אבא, עוד לא למדת שאני לא אוהבת
חלב קר? רוזה? מהי, מרוקאית? כפות רגליים קמוטות לאחר שרייה
ארוכה במי סבון. בהונות ורודים, קרסוליים דקים, שוקיים חלקות
וברכיים עגולות הזכירו לו כפות רגליים אחרות, צהריי יום אחר.
הבוס יתעצבן אם שגב ישאל על ההנפקה שלא עלתה יפה, על הניסוי
שנכשל. מתי התחיל העולם להתפורר? שבע שנים היא הבת שלך ואתה
עוד לא יודע שהיא לא אוהבת חלב קר! אחר כך ישבו הוא וגילי
ברצינות תהומית ואכלו קורנפלייקס בחלב פושר. ארבע כפות רגליים
במיטה שלו, שלהם, בצהרי יום, בשעה לא יעודה, במקום לא נכון.
כבר הרבה זמן שרינה לא מסתכלת לו ישר בעיניים. רוזה הסתובבה
וחייכה אליו. פנים צחים ועיניים חומות-ירוקות. מה היא חשבה לה
עם חיוך כזה, עם קרסוליים כאלה? אני לא יכול להמשיך ככה. גילי
עומדת עם הילקוט הכחול, מתכוננת לצאת לבית-הספר ומעווה את פניה
המתוקים למגע זיפי הזקן השורטים, אבל לא מתאוננת. פעם היתה
רינה מפסיקה לנשום כשהיה נוגע בה, ועכשיו אפילו לא טורחת לומר
שיש לה כאב ראש. רוזה התגוננה, שרטה ובעטה. אחר-כך ניסה
להתנצל. על מה? הרי לא . . . אבל רוזה בכתה בלי קול. סליחה.
תסלחי לי. אני לא יודע מה קרה לי. ניסה לאחות את קרעי השרוול,
לאסוף כפתור שניתק מקדמת השמלה הפרחונית, הדהויה מרוב כביסות.
שגב איים. יש לו מידע פנימי על המתרחש במפעל, על התמרמרות בקרב
הפועלים. הוא רוצה ראיון בלעדי עם המנכ"ל, אחרת. . . התאבקות
אלימה על רצפה רטובה. רוזה דוחפת בכל כוחה, שיניה חורקות ממאמץ
מפחד. והוא מנסה לאחוז, לגעת, להרגיש, ולא מצליח. נאנק, הוא
מתקשה לנשום - כבר לא תאווה לא-מרוסנת. אני לא מבינה את
העוזרות האלה. העוזרת החדשה עזבה אותי. עבדה פה רק שבוע. עכשיו
אצטרך להתחיל הכול מחדש. אני לא יכול יותר. סובארו אדומה,
מוכרת, בחנייה וארבע כפות רגליים בצהרי יום. רוזה שהצליחה
לבסוף לקום, יצאה מהבית בריצה. אני עייף, אני באה לישון? רוזה
על הרצפה והוא מולה, באותו גובה. מודדים זה את זה כמו זוג
תרנגולים טרם קרב. שריטות זקנו על לחייה. תיכף, אני רוצה רק
לראות את "חדשות חצות" ואני באה. בשלוש השנים הראשונות היו לו
ולרינה מריבות קולניות קצרות והתפייסויות ארוכות בטעם גן-עדן.
רץ בעקבותיה של רוזה החיוורת. שכנע אותה, במלים שלא ידע שיש
לו, לבוא איתו לבית הקפה הקטן של כהן בפינת הרחוב. הזמין לה
קודם כוס מים, אחר כך קפה הפוך ועישן בעצבנות. אני נורא מצטער,
חזר. אשתי ואני. ..בעבודה . . .רוזה נרתעת מהיד המנסה לתקן את
המעוות. טוב. לא קרה כלום. היא סולחת, והסליחה צורבת בו כברזל
לוהט. על רצפת בית הקפה מתרוצץ ג'וק חום. הוא מרים את עיניו.
השמש הופכת חושך לאור. רינה עומדת בפתח הקפה, או שנדמה לו.

מתי התחילו הדגים לטבוע? היא מכרסמת גרגירי חומוס במסגרת
הדיאטה ועל מרקע הטלוויזיה מסביר עמנואל הלפרין את עמדת
ארצות-הברית על רקע המשבר במפרץ הפרסי ואת המלחמה. גידי - זיפי
זקן שחור בן יומיים ומבט מוזר בעיניו. העניינים מסתבכים. מה
יודעות הבנות במשרד? כשכבר הצליחה לגרור את עצמה מהמיטה בבוקר
- בזמן האחרון לא מתחשק לה לצאת מהמיטה - הגיעה רק עד למסדרון
ושם נשארה, נשענה על הקיר והקשיבה. פעם היתה עוצרת את הנשימה
כשגידי היה נוגע בה. רוזה עזבה בפתאומיות. איך נקלעה לעשיית
מעשי-אהבה נמהרים בצהרי יום? בהתחלה היו להם ריבים קצרים, מרים
והתפייסויות מתוקות, ארוכות. קול נפץ נשמע מהמטבח. זה בסדר, אל
תבכי חמודי קטן. גילי לא רוצה ללכת לבית-הספר וכל יום הוא מפתה
אותה בגלידה. מיום ליום הוא נדמה יותר לשבלול. זה לא יכול
להימשך ככה. קול גרירת זכוכית על פני רצפת המטבח. הם צריכים
לדבר על גילי. כמה פעמים אמרה ליואב לא להחנות את הסובארו
האדומה בחנייה שלהם? ראשו נח על הכרית, בדיוק בשקע שהשאיר בה
ראשו של גידי. ממחר יש לנו עוזרת חדשה, הודיעה לו, רוזה קוראים
לה. רומנים בין אנשים שעובדים יחד במשרד אינם בריאים. היא
שומעת איך גידי מכין לגילי קערית קורנפלייקס חדשה במטבח. תגידי
את עוד שוכבת עם גידי לפעמים? אם רק לא היה גידי מפסיק לצחוק.
כמה זמן שלא שכבו, שלא נגע בה? אבא, עוד לא למדת שאני אוהבת
חלב קר? האם באמת יאבד את משרתו אם יצליח אותו עיתונאי גועלי
לשאול שאלות מביכות באסיפת העיתונאים? היא צריכה לחפש עבודה,
לא יכולה להמשיך לעבוד אצל יואב. במראה היא רואה שעיניה אדומות
מבכי שהיא לא זוכרת שבכתה. הצחוק של יואב היה מתגלגל באוזניה
ומקרב אותה אל שעות הצהריים. רוזה? מהי, מרוקאית? שבע שנים
שהיא הבת שלך ואתה עוד לא יודע שהיא לא אוהבת חלב קר! כשהיא
כבר מצליחה להגיע לקצה המסדרון היא מספיקה לראות את גידי רוכן
לנשק את פניה הקטנים של גילי, היוצאת לבית-הספר. הקטנה מעווה
את פניה למגע זיפי הזקן הדוקרים, אבל לא מתאוננת. תקנה לחם,
שמנת חמוצה וביצים. כבר הרבה זמן שהסובארו האדומה לא חונה
בחנייה שלהם. הרבה זמן שאין ריבים, אין התפייסויות, אין
צחוקים. אני לא מבינה את העוזרות האלה. העוזרת החדשה עזבה
אותי. עבדה פה רק שבוע. עכשיו אצטרך להתחיל הכל מחדש.
התאבקויות במיטה היו משאירות אותה ואת יואב קצרי נשימה. האם
התחילו לרכל עליה במשרד? בצהרי יום אחר יושבים גידי ורוזה ליד
שולחן פורמייקה ירוק בקפה של כהן, שבפינה. היא עומדת על מפתן
בית הקפה, בגבול שבין האור לצל וגידי מפנה אליה עיניים שואלות.
אני עייף, את באה לישון? תכף, אני רוצה רק לראות את חדשות חצות
ואני באה.