שנים עברו וידי ריקות.
גשמים כיסו את הדשא
ונעלמו חזרה אל השמיים,
פינות חטפו מכות מרהיטים,
ילדים חזרו מהגן והפכו לחיילים.

הזיכרונות נשבו עם הסתיו
דירות חדשות התחלפו לישנות
השכנים לא נשארו בקשר,
הסכמים הלכו לאיבוד במגירות
והאבק הפך לכדורים אפורים.

לא הצלחתי לשחזר
גם כשחשבתי שלא ניסיתי
ונסעתי רחוק כדי לשכוח,
רחוק, מהר וחזק.
ושלחתי אל האופק חבל
לתפוס אוניה חוזרת
ופספסתי אותך על החוף.
חשבתי שלמדתי על עצמי דברים חדשים,
על עצמי, על כולם ועלייך,
ובעצם לא למדתי כלום אני טיפש חסר-אהבה.

לא הפסקתי לחפש שיטה.
קנאתי במי שדמינתי
נוגע בשטחים שחפרתי
עין אחת לפנים,
עין לבדוק.
בינתיים מצאתי רק עיפות מתחת לעיניים
פטריות ברגליים ושיער
עף דליל ברוח כמו
אילה במי תנינים צונחת
למודעות ישנה.

לא מבין מה מצאת בי
מה אמרתי שמצא חן בעינייך,
לפעמים אני מצטער שנפגשנו.
לא חשבתי שאמצא את עצמי
מחפש את עצמי,
מצומק, מבולבל וקטן.

חיפשתי אותך ביער,
מצאתי אותך בשדרה,
חוזר על עצמי כמו צרצר משותק
בדשא עבות,
מילים שהבטחתי לשכוח.