לפתע כולי נופלת לבפנים
לפתע כל גופי נשאב לאש
ראשי מסתחרר, הראייה מתערפלת
נשרפת.
כולי כוויות, כולי מחטים
התפוררתי...

והנני עפר על אדמות ירוקות.
עפר בכי מר.
השמיים מסתכלים אליי
ורוח מפזרת כל גרגר
עד שאעלם.

ואז, גל של נשיקות מפסל אותי מחדש,
יוצק כל גרגר עפר שחור.
גוף שלם, כל דבר במקומו.
כל פיסת נשמה עומדת זקופה.

והולך לו גל הנשיקות.
נהפך לקצף לבן מתמזג עם החול.
נשארתי חלק מן הנוף,
חלק מיציקה.
ומידי פעם ציפורים מנקרות בגופי
ורוחות מנשבות בין אצבעותיי,
עד ששריפה שוב תתלהט
ואתפורר לעפר מת.