צריך לצאת מכאן
להחליף שמיים ושפה, לשנות
לא לשמוע על העולם הישן,
לרקוד ריקוד לאור ירח עם השטן
להתהלך ברחובות זרים עם ריח של רחוק
ולפעמים אפילו לחייך לאנשים, ולא לחשוד בכלום,
לא להתחמק, לעצור ולהריח אדי בנזין, זיהום אויר,
חנות פרחים, בושם של נשים, להתעמת עם המציאות
ולצחוק בחזרה, להסתכל על השמיים, על הבניינים, לראות ציפורים
מסתובבות ומסתובבות עד שכבר לא נראות, קטנות- קטנות וחופשיות,
לשבת בברים אחרים ולדבר עם מוזגים לא מוכרים, לשלם במטבע אחר
ללגום וללגום ולאבד תודעה, לנפץ אשליה, להשבע שזה לא קרה,
ולזחול על הרצפה
לבקש ריקוד נוסף, מגע אחרון של יד ענוגה, לאבד נשימה, לקום
וליפול ולדפוק את הראש באיזו פינה,
להשתמש בכישורים שלי, בכולם- כדי לעמוד ולצעוק שכנראה שאין שום
ברירה וכל קיצורי הדרך לא עזרו להגיע למטרה
ולנסות להסביר, בהתחלה בעדינות ואחר כך בריצה, ולנסות להרגע -
להחזיר נשימה, אולי לפספס מדי פעם פעימה
ולקטוע את כל הזכרונות- כל המחשבות, כל הריחות והמראות
והנופים, כולם נופלים עכשיו, כולם אובדים, לא קשורים כל כך,
קצת צבועים בצבעים אחרים, עם משיחות מכחול חדות, גסות, משאירות
שערות מהמברשת, יריקות של דם, קצוות שיער פרועות, סימנים של
כוסות שבורות, משאיות מרוסקות, ריקודים עם השטן שלא הכרנו וגם
עם זה שאנו מכירים כל כך הרבה שנים, שיחות טלפון שמטרתן להרגע
וזכרונות וכאבים ומין צורך לא מובן להמשיך ולצבור פרטים על כל
דבר שקרה וגם על כאלה שלא, ואולי קרו רק בראש- עברו כמו 'זיץ'
חשמלי מאונה אחת לשניה, ונחתו בקיבה המרה, מלאה בשיכר תוצרת
חוץ בבר מקומי עם מוזג לא מוכר בשפה זרה עם מטבע ניכר ועם עוד
קצת שיכר
ובלי תקוה ובלי מנגינה עדינה ברקע, רק עם
                      חיוך קטן שנשאר קפוא
                             בזוית השפה.

7.3.02