כשאני איתה, היא שמיים רוכנים מעלי
כשהיא איתי, היא אדמה מנביט בה את זרעיי
כשאנו יחדיו, אנו אוויר
הכל שלם ובלתי שביר

כשהיא איתי, היא הטל הנושק לעלה
לאורו העמום של שחר עולה
כשאני איתה, היא הרוח הנושבת משם
מלטפת גבעות, ואדיות, אגמים וים

אבל, כשאני אינני, היא גשם שוטף
על פניי נופל, הרחק אותי סוחף
היא כועסת - שיטפון
אין לי מעקה ולא סכר...אני מצטער

כאני איתה, אני מטר מחלחל לאור יום
ונשאר בתוכה לנצח, כמי תהום
כשאני איתה, היא יער גשם מפיק חמצן
אבל רק כשאני איתה, רק שאני כאן

אבל כשאני אינני, היא גשם שוטף
על פניי נופל, הרחק אותי סוחף
היא כועסת - שיטפון
אין לי מעקה ולא סכר...אני מצטער

כשאני איתה, היא אש רוח ואדמה
היא זו שמביאה אור, חיים וצבע
היא משביעה רעב, מרווה צמא
כן, זו היא - החיים, היא הטבע.