שמתי לב שכבר מזמן כלום לא אותו דבר:
קודם נשימה, אחר כך הבנה- לא להקדים את המאוחר
וזה כל כך פשוט, אפילו אח שלי יודע:
קודם המכה, אחר כך הכאב, אחר כך העלבון נוגע.
אנשים חולפים עוברים, חלקם נשאר חלקם בורח
מרוב שאני בתוך החרא, כבר לא מרגישה את הריח.
אתה מדבר אלי דברים, חלקם דוקרים חלקם חולפים
בעיקר אני משתדלת לא להראות את הפחדים.
אני רוצה אותך עדיין, אפילו שזה די הסוף
קודם יש זרעים, אחר כך הם גדלים, אחר כך שלט שאסור לקטוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.