מעטה של אדישות
אולי גם קשיחות,
מעין גלימה ארוכה
ושחורה
כמו החושך,
מתגלה כבדיחה
כתקווה אחרונה
להסתיר את
הבודדים בלילה.

משתדלים לא לחשוף
משחקים אותה טוב
נשברים רק בפנים
ובחוץ מחייכים
אוהבים לאהוב,
שוכחים איך זה להיות נאהבים
כן,
זה אנחנו,
הבודדים בלילה.

ובשעות הקטנות
כשכולם מבלים
ואת כולם מחבקים
ואת כולם אוהבים
אנחנו מוצאים
דרכים לא דרכים
להפיג מועקות אדירות מהלב,
כי אנחנו,
הבודדים בלילה.

ולנצח נצעד
בתרועות כה שקטות
ונחריש עוד רבות
על עול הצרות
אך תמיד נקווה
שמישהו יראה
איך באמת מרגישים,
הבודדים בלילה.

ואולי יום אחד
בשעה כזו של הלילה
לא אהיה כאן לבד
לא אבכה כך לעד.
ואולי יום אחד
אשכח איך הם מרגישים
הם,
הבודדים בלילה.











נכתב, איך לא, בשעת לילה מאוחרת, ליל שישי בודד.