"בתוך מבוך החיים, בין חלומות ותקוות
מתמודדת עם הקשיים בלי המון טענות
כך הופעת לך פתאום בלי להודיע מראש
ואמרת לי שהגיע הזמן שאחפוף קצת תראש!"

25.3.02
יום מרוכז, חופש פסח.


יפעת מפרקת את הקוקו ושלל ניחוחות מענגים באים מכיוונה . אפשר
להריח את המרכך עד לכאן... זה הוואי, אני יודעת.
אני מתחילה לחשוב על עצמי, מתי בדיוק חפפתי את הראש המתולתל
שלי ולא נזכרת בדיוק מתי...
חרוזים, מה שהם עושים לנו, גורמים לנו להתחיל לחשוב על מרככים
ועל השיער של יפעת, הגלי והנעים ועל התלתלים החוצפנים שלי.
אני חושבת שהשיער שלי עושה לי דווקא שהוא לא גדל.
"אני זקוקה לשינוי", פתאום אני תופסת את עצמי אומרת את המחשבות
שלי  בקול רם.
"אמרת משהו?" שואל אותי עידו, "לא, לא, סתם דיברתי אל עצמי".
חושבת אולי על צבע חדש בשיער, אולי עוד נזם שיצטרף לזה שלפניו,
גם ככה שאמא ואבא לא מרשים לי לעשות בשום מקום אחר.
אולי לעשות תיסרוקת אחרת, אולי ללבוש קצת דברים אחרים... ולאט
לאט כל המחשבות האלה מעייפות אותי.
מה הטעם בלשנות אם גם ככה עוד כמה זמן אני אצטרך עוד שינוי?
אולי השינוי הפעם צריך להיות משהו יותר משמעותי ממראה חיצוני,
אולי שינוי בגישה, אולי לפגוש מישהו חדש, להתאהב מחדש, מסתכלת
על הבנים בכיתה...
למי הייתי עושה טובה?
עוברת אחד אחד ובכל אחד מוצאת פגם אחר.
לא, אני צריכה מישהו שאני עדיין לא פגשתי...
יופי עינת, כאילו שעכשיו יהיה לך סיכוי לפגוש את אותו האחד.
המורה מסתכלת  עלי ושואלת אותי אם אני מקשיבה, קשה לי להבין את
המורות אלה שמתעקשות שנקשיב.
גם ככה חמש דקות אחרי שהיא מתחילה לדבר אני חושבת על הכל חוץ
מעל מה שהיא אומרת.
טושי שולחת לי פתק, "תתכתבי איתי, משעמם לי"
אני מספרת לה סיפור על חתול רחוב שהתדרדר לסמים שקראו לו מיצי,
טושי אוהבת שאני מספרת לה סיפורים על חתולים.
אני רואה אותה צוחקת מהקצה השני של הכיתה, לפחות גרמתי למישהו
אחד לחייך היום.
אני ויואב משחקים איקס עיגול על השולחן, יואב מצייר קריקטורות
של מורות ואני כותבת לו בדיחות שקראתי אתמול באינטרנט
.
אני מתחרפנת שהשעון לא זז, למען האמת זה לא מפליא מאחר ואני
מסתכלת בערך כל שתי שניות.
אני מפהקת מן פיהוק ענק כזה, שגורם  לצמרמורות בכל הגוף, פותחת
את הפה בצורה מפלצתית ומסתכלת מה קורה מחוץ לחלון, ובדיוק
באותו הרגע עובר הבלונדיני הזה מי"ב שאני לא מפסיקה להסתכל
עליו מהרגע הראשון שכף רגלי דרכה בביה"ס הזה , הוא מסתכל עלי
ומצחקק וממשיך ללכת.
תפסתי מה קרה  לי הרגע ונהייתי אדומה, יואב שאל אותי מה קרה
וגמגמתי ששום דבר.
איזה באסה שאין לי מזל בדברים האלה.

אני מדמיינת את עצמי באמצע מעגל עם תופים אפריקאיים, כולם
בבגדים לבנים, והקצב כל כך מטורף. אני רוקדת באמצע המעגל, יש
לי שיער ארוך ארוך ,גלי עם ריח של הוואי, כולם מחייכים אלי,
ואני, לא אכפת לי מכלום,
מתנועעת לקצב התופים.
פתאום אני תופסת את עצמי מתופפת על השולחן,ושומעת שמישהו
הצטרף אלי, לאט לאט כולם מצטרפים
קמים מהכיסאות, מתופפים ורוקדים לצללי המוסיקה שיצרנו לנו,
אני עולה על השולחן ומענטזת .
ציפי המורה נשארת עומדת בקצה הכיתה עם פנים מזועזעות

יואב מרביץ לי שאני אפסיק, פתאום אני שמה לב שאני מתופפת על
השולחן וכולם מסתכלים עלי, ציפי מסתכלת עלינו במבט מאיים ואני

ויואבי משתדלים שלא לצחוק.
אני חושבת על כמה שיתאים לי עכשיו סיגריה ויואב שוב קורא
מחשבות.
היום הייתה מוסיקה טובה ברדיו, זה אומר שהיום צריך להיות יום
טוב, יואבי מסכים.
10
9
8
7
6
5
4
3
2
1
צילצצצצצצצצול

ותוך שתי שניות אין נפש חייה בכיתה,
יצאנו לחופשי
עברנו את זה
ועכשיו...
מה עכשיו?
עכשיו חופש:)

( מה שימים מרוכזים עושים לבנאדם).