אולי פה נגמרתי
כשישבתי מולך ונעלמו מילותיי
ואיך שהבטן התהפכה כששאלת בטון המוכר.
והיה שוב לילה בתוך מוחי
איך שהושטת יד לאחוז
ודומם
ששתקתי בישבילי
הרסתי בעצם עולם.
רק עוד זעזוע אחד
ושרדתי.
כמה שאז שוב רציתי לבכות,
ושמרתי הכל  בפנים
כי מאמץ של נסיון אחרון
ישבור
יתרסק
ויאכזב אותי ואתך כאחד.
היינו אחד.
שמור לי מבט-
איך אני אוהבת את ענייך.
והקזתי דם - שלא הרג
ורק דיממתי.
מי היה מאמין?
אני מתנצלת
סליחה  שצריך לבקש לפעמים
קח אותי כאני
לא מעבר.
וקח את האכזבה שאיתי
בזכותך אנחנו אחד.