[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סיני כהן
/
למען האמת

לאן שאני לא הולך בזמן האחרון,
יוצא לי לראות אנשים שמסתבכים בתוך עצמם
שמנסים להבין מה קורה
ונתקלים שוב ושוב
בפרדוקסים מוחלטים
ואין לי לב להגיד להם, את מה שהם הכי שונאים לשמוע
--------------------------------------------------------
הבית נקי פיקס. המיטה מסודרת. יפה.
אבל מה היה לו במקרר?
חומוס, חצי קילו. פסטרמה בקופסת פלסטיק. חמאה. פיתות בפריזר.
צ'יפס קפוא. שניצלים קפואים בשקית. ארוחה קפואה - עוף חמוץ
מתוק. מגירת פירות ריקה. בצל במגירות הירקות. קטשופ, שני
בקבוקים. ליטר חלב.  
אצלה:
שקית פלפלים. צנצנת קפה ישנה מלאה במרק צח. חצי כרוב. אגסים.
שקית בצל ירוק. פטרוזיליה. אקטימל.
מאכזב מאוד לגלות עד כמה המקרר שלה משעמם אותי. לאורך זמן גם
היא תשעמם אותי, הוא חשב. היא קצת כן וקצת לא - יפה, אבל
שטוחה; אינטילגנטית, אבל לא אפלה.
ולמחרת יאמר לחבר שלו: היא כוסית, אבל אני מנסה להיזכר בדבר
אחד מעניין שהיא אמרה, ולא מצליח.
גם לדעתה הוא היה משעמם. אוכל חומוס ממסעדת צנובר ובטוח שהוא
גסטרונום לא קטן. כל פעם שהוא פוגש אותי הוא שם אפטר-שייב, אבל
המקרר שלו מסריח, ובטח תוך חודשיים, כשיחזור הקיץ, גם הוא
יתחיל להסריח ככה. ועם זה אני אחיה כל החיים?
תגידי, את דפוקה? את רק באת אליו ללמוד וכבר חושבת על מה יהיה
עוד חודשיים? יכול להיות שאפילו לא תתנשקו הלילה?
אני מאוד טובה בלהקדים את המאוחר, ענתה לחברה שלה, ואז קמה,
שילמה את החשבון, והלכה הביתה.
למרות שהבטיח לעצמו להפסיק לחשוב על דפנה, הוא נזכר במקרר
שהיתה לילדה הזאת. מרטיני, אייריש קרים, שמנת חמוצה, מגשים של
פסטה מ"פונטה בלאנקה", בזיליקום טרי, אבטיחים ענקיים מכוסים
בצלופן, גבינות של מחלבות קטנות, בקבוקי קצפת, ומילקי השוקולד
שהיתה מכורה אליו.
לפעמים רצה להשאיר לה מכתב בתיבה. בערב היה מגיע הביתה, ומצפה
למצוא אותה על מדרגות ביתו, למרות שנפרדו כבר לפני שנתיים. אני
מזמין אותה להיכנס, או לא?
האמת שבבוקר גם הפה שלו מסריח, היא חשבה, ונזכרה איך איילי,
החבר הקודם שלה, היה רץ בשש בבוקר לצחצח שיניים ולהשתין, חוזר
למיטה ערום, נצמד אליה, ומנשק אותה בפה, טיפה אחרונה של שתן
מתגלגלת ממנו לירכה החמה, ואפילו זה לא הגעיל אותה.
------------------------------------------------------------------------------------
אחרי שהלכה, נשאר לו קטע אחד נעוץ בזכרון:
"אתה חושב יותר מידי", היא אמרה לו, פתאום, בלי קשר לכלום.
"אני יודע", הוא צחק במרירות, "אני צריך יותר לזרום, נכון?"
הוא עיוות את הקול שלו בצורה לא נעימה.
"וחוץ מזה - מה זה כל הלזרום הזה שמדברים עליו בזמן האחרון. מה
אני, נזלת?
-------------------------------------------------------------------------------------
כמה חודשים מאוחר יותר ישבו ביחד במסעדה. הוא הזמין חומוס
פטריות, ושני שיפודי פרגית. האמת שרצה רק חומוס, אבל העדיף לא
להסתכן בכך שתחשוב שהוא קמצן. היא ביקשה סלט ים תיכוני, ואז
התחרטה, וביקשה סנדביץ', ואז התחרטה, וחזרה לסלט הבית, שהיו בו
גם ירקות כמו תפוח אדמה וגזר. אני לא רוצה שיחשוב שאני
אנורקטית, אבל גם לא שאני הולכת להשמין.
נכון שהוא הזמין מים, שזה רע, אבל היא אהבה איך שהוא עשה את
זה. במקום לחכות עד שהמלצרית תשאל מה הם רוצים לשתות, הוא ישר
הזמין: חומוס פטריות, שני שפודי פרגית עם קצת שומן, וכוס מים
עם לימון. אם עושים את זה נכון, היא חשבה, אפשר להסוות את
הקמצנות שלו. אני אלמד אותו איך ואנשים לא ישימו לב.
במהלך הארוחה שתקו הרבה פעמים, והוא הרגיש משיכה לא מוסברת
אליה. זו היתה תחושה מאוד לא מוכרת. הוא לא חשב על לזיין אותה.
לא עמד לו. רק שבאויר היה נוכח כוח מגנטי, אמיתי, שגרם לו
לרצות לקרב את הכיסא שלו אליה. שולחן הפריד ביניהם, והוא מצא
את עצמו מתכופף קדימה, לכיוון שלה.
"מה אתה מתכוון לעשות אחרי שתגמור את התואר?", שאלה אותו, ואז
הוא נזכר שגם באחת הפעמים שהיתה אצלו בבית, באותה פעם שלמדו
למבחן במימון ביחד. אז הוא היה משוכנע שיזיין אותה. היו לו את
כל הסימנים. רצתה ללמוד אצלו בבית. שתתה יין. אבל לא קרה כלום.
והוא לא הצליח להבין למה. היו רגעים כאלה בחיים שלו, שבהם הכל
קרה מהר מידי, והוא ידע שהוא מפספס את האינפורמציה שזורמת
מסביבו, את כל הדברים החשובים שקורים, בעוד הוא מתמקד בפני
השטח. תמיד היה יוצא מבולבל מרגעים כאלה, ולא מבין למה הן לא
מתקשרות אליו אחר כך.
יש בו משהו מוזר, היא חשבה לעצמה. לא מגיע לי אחד מוזר. אני
רוצה אחד שמחבק ידידות שלו בספונטניות, לא מין קרש תקוע, עצור
כזה, שיושב מצחיק. בכל זאת רצתה לנשק אותו ולא ידעה למה, אז
התחילה לבחון אותו במבחנים. אם הוא אומר שהוא רוצה ללכת לעבוד,
סימן שהוא משעמם כמו שחשבתי, היא אמרה.
"אני רוצה למצוא עבודה בחברה לייעוץ", הוא אמר. "מה איתך?"
משהו במבט שלה כמעט גרם לו לבכות. אולי היה לו לכלוך על הסנטר.
הוא גירד בצואר. הפרגית עשתה לו צרבת. מי שלח אותו לעולם הזה,
ומאיזה סיבה? ואיך דפנה קיבלה אותו בכלל. הרי גם איתה הוא
התנהג ככה, אבל לא היה  אכפת לה.
"תגידי", הוא שאל, "למה תמיד אנשים צריכים להיפגש בארוחות
צהריים או משהו? אי אפשר פשוט ללכת לטייל?"
"מה?"
"כאילו, זה לא נראה לך מוזר שאף פעם אי אפשר פשוט להיפגש, בלי
להוציא כסף או משהו, ובלי לאכול, כאילו רק בשביל לדבר. אז מה,
כל פעם שאני רוצה לראות בן-אדם אני צריך לפרנס איזה מסעדה או
ערבי שעומד על הגריל ועושה לי שפודים?"
היא הסתכלה עליו במבט מבולבל. "מה אתה רוצה ממני?". היא באמת
לא הבינה מה פתאום הוא מתקיף אותה ככה. הוא מצטער שהוא צריך
להוציא שישים שקל בשביל לשבת איתה?
"לא, שלא תביני. איתך מאוד כיף לי לאכול. אבל אני כל יום אוכל
בחוץ".
"אז תבשל".
"כן, יכול להיות שאת צודקת".
ושוב שותקים. מגיע החשבון. הוא משאיר טיפ גדול מידי. אבוד לך,
היא חושבת. הוא שואל אותה אם בא לה קפה.
"איזה מצחיק אתה - אם רצית קפה, למה לא הזמנת?"
"אפשר להזמין עכשיו".
"כבר הזמנו חשבון"
"אפשר לשתות במקום אחר".
"מה הרעיון".
אוף, תפסיקי להיות כזאת כוסית מעצבנת, הוא רצה לצעוק עליה, אבל
רק ישב וחייך. "את יוצאת עכשיו עם מישהו?"
--------------------------------------------------------------------------
באותו לילה, השותף שלו ישן אצל חברה שלו. הוא שכב במיטה. למרות
שלא עמד לו, התחיל לשחק בזין עד שנהייתה לו זיקפה. ואז חשב על
השפתיים שלה ועל הגוף שלה בעירום, אבל לא הצליח לדמיין אותו,
והתחיל לשפשף את הזין דרך השמיכה. הבית היה ריק.
כמה שניות לפני שגמר, עשה משהו שלא עשה הרבה זמן: הוא התחיל
לגנוח, בקול רם, רק כדי שהוא עצמו ישמע. הגמירה לא היתה מהנה
במיוחד.
אני הולך ומתחרפן, חשב לעצמו, ואז נרדם.
-------------------------------------------------------------------------
היא לא הגיעה בסוף הסימסטר, אבל ידע שהיא אמורה להיבחן יחד
איתו בבנקאות. בבוקר המבחן התעורר מוקדם, שם אפטר שייב, והתלבש
יפה.
הוא ישב בלובי והסתכל על כל האנשים שנכנסו לבניין של הפקולטה,
עם החומר בתיקים. חצי מהם היו יותר יפים ממנו, והחצי השני היה
יותר קליל ממנו. הוא הרגיש כבד, עצוב ועייף. כשהיא תגיע, חשב
לעצמו, אני אקבע איתה לארוחת צהריים אחרי המבחן. כמו אז.
אבל היא לא הגיעה.
----------------------------------------------------------------------------
ומה שעצוב: ככה זה החיים באמת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה שאני לא מבין
זה מה שלי עושה
כשאני לא בבית.



החבר של שלי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/2/01 4:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיני כהן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה