את אוהבת אותי? תגידי שכן, תגידי שאת אוהבת.
-אני אוהבת אותך.
את מפחדת?
-לא פחות ממך.
"היחסים לא ישתנו אחרי מה שיקרה עכשיו, נכון?" היה בקולה ספק.
-"אני לא יודע" גם בקולו נשמע הספק.
את בטוחה שזה נכון?
"רק המוות בטוח" חזרה על ביטוי שזכרה.
"תורידי את החולצה", והסתובב לכיוון השני.
"אפילו בלי שאמרתי הוא מבין אותי" חייכה לעצמה.
"אנחנו החברים הכי טובים" חשבה, "אז למה אני כל כך מפחדת?"
-תורידי את החזייה.
"אני לא מצליחה, בטח נתקע הסוגר, תפתח לי. אתה הרי רגיל."
שניהם צחקו.
"זה מזכיר לי את כל הסיפורים של החברים שלי על הכוסיות שלהם"
חייך.
"זה מזכיר לי את כל החברים שלי שתפסתי אותם עם הכוסיות שלהם"
עכשיו כבר שניהם צחקו.
"תשכבי", היא שכבה. זרק את המכנסיים והתחתונים שלו והצטרף
אליה.
"איזה מקום אמרת שאיתמר הכי אהב אצלך?"
-העצמות הקטנות האלה שבולטות מהאגן.
"אה, נכון" הוא העביר עליהן את אצבעותיו.
-אני אוהבת אותך, אתה יודע.
"אפילו יותר מאיתמר?" שאל בספק.
"אפילו יותר ממנו. תמיד היית האח המועדף עליי."