איציק מזרחי / נופייך |
הובלת אותי בדרך לא דרך
אל מרחבי תכלת אדירים
מעליהם התנשאה דמותך הרכה
משתלבת בנוף ירוקים
וכחולים
ואנוכי למרגלותייך אותו
נוף
קצת מוזר קצת נפעם מן השפע
הנשקף אלייך ללא סוף
ועולה אני וחוצץ בין עינייך
לטבע
וכששלוותך מופרת וגופי
לנגדך
מסיטה את מבט לעברי
וזורם הדם בשפתי,לנשקך
ואובה את לבך לבוא לעזרי
כך מתוך נוף מרחבים כבירים
הולם הלב ועולה בצליליו
ושפתיים קרבות במרחב
כבירים
מתמזגות בשכרון,ואיש עם
חושיו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|