כאילו שלמישהו באמת אכפת ממה שאמא אמרה.
אז היא אמרה.
רוצים שתעזוב אותנו בשקט,
מהנהנים עם הראש,
אומרים "כן" בעייפות,
כאילו שלמישהו אכפת.
"בוא לאכול"
לא רעב.
"מתי אתה חוזר?"
מחר.
"עשית שיעורים"
בטח שלא.
"תחליש קצת"
זה כדי לא לשמוע אותך.
"אולי תעזוב קצת את המחשב?"
אבל אני כותב עליך יצירה.
שלא ממש הלכה.
זה כדי להראות כמה אכפת לי ממך,
אמא יקרה, ממה שאת אומרת,
מהשטויות שאת מזבלת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.