ראה, אמרתי לך אז,
כיצד פתיתי השלג
התמימים כל כך למראה,
הופכים עורם
עם המגע בקרקע.
ראה כיצד הם נאספים
אחד לאחד
ליצירת שמיכת מוות קפואה
על עולמך הטמא.

ראה, אמרתי לך עוד,
איך אנחנו, כאן למטה,
מדשדשים לנו בשלג,
כל אחד לחוד.
והוא מקשה על צעדנו.
גם על הנשימה.

ראה, לחשתי,
כך נראה העולם שבראת.
ואותנו הבאת אל עולמך הקר
ערומים כביום היוולדנו.
נפלתי על ברכי, רועדת כולי.
חשתי את קור עפעפיך,
ואת מבטך הקפוא החבוי.

ראה, שתקתי,
כיצד הברקים שבסערת השלג
מכים בי ללא רחם,
ומביאים אותי
שוב
לאפיסת כוחות.