23/3/2002    

   
"נוגה," קראתי לה אך היא הייתה שקועה בלא יודע מה ולא שמעה
אותי                            
"נוגה תקשיבי רגע, יש לי משהו להגיד לך"
- "למה לי להקשיב לך? אתה חושב שאם תגיד פעמיים כל דבר אני
אבין יותר טוב? אני במילא יודעת מה אתה חושב, אתה הרי אף פעם
כמעט לא משנה את הדעות שלך. אתה וסוס אותו דבר תאמין לי"
- "טוב סיימת?, אני יכול להגיב עכשיו או שיש המשך?
נוגה שתקה ולא ענתה.
-"אז אם אני מבין שסיימת..." ניסיתי להמשיך אבל היא קטעה אותי
-"לא אני לא סיימתי אני רק חושבת קצת..."
-"אההההה חושבת..."
-"טוב סיימתי. אתה רשאי להגיב"
-"כן המפקדת" אמרתי לה ושנינו חייכנו...
היא חיבקה אותי פתאום כל כך חזק אליה והרגשתי הכי טוב שבעולם,
כאילו ראש מועצת הכנרים הכתיר אותי לכנר מספר אחת בעולם. זה
היה הדבר הכי טוב שקרה לי בשבוע ההוא ופתאום חשבתי לעצמי איך
רק חיבוק אחד, קטן קטן כזה ומצד שני כזה גדול, מסוגל לעשות לך
את השבוע. פתאום אתה מרגיש כמו מלך העולם... ובזכות הבחורה
הזאת, המהממת הזאת, הבחורה הכי יפה שאני, דניאל ברגשטיין, מכיר
זאת שאני מאוהב בה כבר כל כך הרבה שנים ואף פעם לא ידעתי איך
להגיד ומה להגיד אז פשוט שתקתי. זאת שרק לפני חמש דקות אמרה לי
שאני וסוס זה אותו דבר, כן ולא כעסתי ולא אמרתי כלום, כי אני
אוהב אותה. כמו שבחיים שלי לא אהבתי מישהי. ובעצם... כמה
בחורות כבר אהבתי בחיים שלי? נו וואן. רק אותה. דה וואן אנד
אונלי. נוגה שלי. שלי ורק שלי. ובעצם לא שלי בכלל...  היא בטח
לא מדמיינת לה שאני כל כך אוהב אותה... פתאום עלה במוחי רעיון,
מה יהיה יותר טוב מאשר לשאול את הגבירה בעצמה? אז החלטתי
נתייעץ איתה.
- "נו אתה מתכוון לדבר היום? או שאין לך מה להגיד ואתה סתם
נהנה למתוח אותי?"
- "יש לי יש לי רק תקשיבי"
- "הריני מקשיבה" היא אמרה כאילו היא הנשיא השמיני של ארגנטינה
לפחות
- "נוגה,"
- "נוווווווווווווווו כבר, "
- "טוב טוב בלי הקדמות"
- "בדיוק ככה אני אוהבת, ישר ולעיניין"
- "נוגה, מה את היית עושה אם היית אוהבת נורא מישהו והוא היה
הבנאדם הכי חמוד בעולם והכי מקסים בעולם והכי יפה שראית בחיים
שלך והוא היה גר רחוב ורבע ממך ואת היית חושבת עליו כל היום
ובמקום להגיד בוקר טוב בבוקר היית אומרת את השם שלו כי זה הדבר
היחידי שיש לך בראש ובקיצור הוא היה כמעט כל חייך, מה היית
עושה?
- "מה??, למה אתה שואל את זה?"
- "נוגה בבקשה, רק תעני לי, אני רוצה תשובה"
- "טוב אז אני..."
היא שתקה כמה דקות כאילו היא צריכה לחשוב על זה בכובד ראש
-"כן?"
-"אני הייתי..."
-"נו נוגה זה חשוב נורא"
-"טוב אני... תאמת שזה עוד לא קרה לי, אבל אני בטח הייתי מנסה
להתקרב אליו קצת ולראות אם הוא באמת כזה חמוד"
-"לא נוגה לא נראה לי שאת מבינה, נניח שאת כבר יודעת שהוא חמוד
ונניח שהוא אהבת חייך, מה אז?"
-"טוב תשמע, זה מצב ביש"
-"ביש?"
-"כן, מצב לא הכי..."
-"אוףףףףף נוגה, אני יודע שזה ביש, ואני יודע גם שזה לא הכי,
אבל מה היית עושה?"
-"טוב טוב אל תתרגז"
-"אני לא מרוגז"
-"אתה כן"
-"אני לא!"
-אתה היית"
-"טוב עכשיו אני לא. את מוכנה לענות לי כבר, או שאת רוצה שאני
באמת אתרגז?"
-"האמת היא שאתה חמוד שאתה מתרגז, לא הייתי מתנגדת לראות אותך
מתרגז עוד פעם"
-"איך שאת יודעת לעצבן אנשים... זה משהו כרוני!"
-"מה זה כרוני?"
-"תאמת, אני לא ממש יודע, אבל זה נשמע לי כמוך"
-"אוקיי, זה טוב או רע?"
-"הכל אצלך מתחלק לטוב או רע?"
-"הכל בעולם  מתחלק לטוב או רע"
-"זה לא נכון, אבל לא חשוב."
-"זה כן נכון, רוצה דוגמה?"
-"רק אם בא לך לתת"
-"למשל הערבים הם הרעים ואנחנו כאילו הטובים"
-"טוב בלי ערבים בשיחה הזאת. הם סובלים מספיק."
-"טוב אז בלי, אבל לא אמרת אם זה טוב או רע"
-"תראי, במקרה שלך זה מעולה..."
-"במקרה שלי? למה, אני שונה מכולם?"
-"זה תלוי את מי תשאלי, אבל אני חושב שכן"
-"למה אני נראית לך שונה?"
-"כי..."
-"כי מה,"
-"כי... כי אותך..."
-"נווווווווו" אמרנו ישר ולעיניין, שכחת?"
-"טוב אז..."
-"רוצה להרגיז אותי....?"
-"אני לא מתנגד" אמרתי והיא ישר צחקה. אני כל כך אוהב שהיא
צוחקת.
-"טוב אז אני לא מוכנה להתרגז מהשטויות שלך"
-"את יודעת שלהתרגז פרושו להעניש את עצמך על טיפשותם של
אחרים?"
-"נו אתה רואה? אני לא הייתי מוכנה להתרגז עוד לפני שאמרת לי
את המשפט הזה, זה אומר שאני חכמה כמו המשפט" והיא שוב צחקה את
הצחוק הפרוע הזה שלה. זה שתמיד עושה אותי מאושר כמו הנסיך
המאושר
-"את חמודה"
-"אני?"
-"איזה מין ילדונת את? איך יוצרים דבר כזה? מתוק כמו אלף
סוכריות, יפה כמו אלף מלכות יופי, חכם כמו אלף פעמים שלמה
המלך, ובעיקר שלי?"
-"טוב דיי דיי, אני מסמיקה"
-"להסמיק זה בריא, מה את לא יודעת?"
-"בוא נתערב שהמצאת את זה"
-"טוב תפסת אותי. אבל מה רע בלהסמיק?"
-"דניאל,"
-"מה"
-"אתה יודע משהו?"
-"אני יודע הרבה דברים, לא רק משהו אחד. הרבה משהויים"
-"אתה כזה מתוק"
-"אני?"
-"לא. אני"
-"טוב זה נכון"
-"דניאל,"
"מההההההההה" כבר התחלתי להתרגז
-"היי הצלחתי להרגיז אותך או שזה רק נדמה לי?"
-"הצלחת הצלחת, ברכותיי"
-"ישששששששששש אני ממש מאושרת"
-"אני מאושר שאת מאושרת"
-"טוב מה הטקסט שלי עכשיו?"
-"אין לך. זאת לא הצגה וזה גם לא סרט ואת לא בטלוויזיה, זה
אימפרוביזציה"
-"זה מהההההה??"
-"תחזרי אחריי- אימ-פרו-בי-זציה"
-"אני לא מפגרת"
-"אני יודע שלא"
-"מה זה זציה?"
-"לא יודע"
-"אתה בעצמך אמרת אימ-פרו-בי-זציה"
-"למה בחרת דווקא את זציה?"
-"כי זה נשמע הכי מוזר"
--"אוי את מצחיקה"
-"אני לא"
-"את כן!"
-"אני לא"
-"את כן את כן את כן"
-"טוב אז אני כן. הרי אמרתי לך כבר שאתה וסוס זה אותו דבר אז
אין לי מה להוסיף בעיניין"
ושוב שתקנו כמה רגעים. שתיקה כיפית כזאת, כמו שרק עם נוגה אפשר
לשתוק.
-"נו אז מה זה זציה?"
-"זציה זה חלק ממילה, אין לזה משמעות ככה"
-"אז למה אתה אומר לי מילים חסרות משמעות?"
-"נדמה לי שלפני כמה רגעים אמרת שאת לא מפגרת"
-"כי אני באמת לא"
-"את רק עושה את עצמך"
נוגה עשתה פרצוף כזה של כלב מסכן שאף אחד לא אוהב אותו כזה
שרוצה ליטוף ורוצה להראות מיסכן
-"סליחה לא התכוונתי"
-"טוב סלחתי" והחיוך שב לפניה
-"זציה זה חלק מאימפרוביזציה, את זה הבנת?"
-"כן"
-"יופי, אפשר להתקדם?"
-"כן"
-"יופי. עכשיו, אימפרוביצזיה זה לא בעיברית. זה בלועזית"
-"איפה מדברים לועזית?" היא שאלה בתמימות כזאת. תמימות של נוגה
שלי.
-"אוי את באמת מצחיקה. לועזית מדברים בכל העולם"
-"אני לא מבינה"
-"לא נורא"
-"אולי נעזוב את המילה הזאת? היא קצת ארוכה מדי בשבילי"
-"זה לא נורא נוגה, כשתגדלי את בטוח תביני"
-"בטוח?"
-"בטוח."
-"דניאל,"
-"מה נוגה מה"
     -"יש לי משהו להגיד לך"
     -"אחרת לא היית אומרת דניאל"
-"נכון, תקשיב"
-"מקשיב"
-"אני אוהבת אותך"
-"את מה?"
-"אוהבת אותך"
-"נוגה, את בכלל יודעת מה זאת אהבה?"
-"לא נראה לי"
-"אז איך את יודעת שאת אוהבת אותי?"
-"אני לא יודעת. אני מרגישה"
-"מרגישה?"
-"אתה מבין... אהבה זה לא עיניין של לדעת, זה לא מדע. זה לא
מתמטיקה. זה לא לשון. זה לא פיזיקה. זה בלי ציון. אבל עם
מבחנים. אתה מבין... לא לומדים על זה בבית ספר, זה עיניין של
הרגשה, זה עיניין שרק שאתה מרגיש את זה אתה יודע"
הייתי המום ממנה, ילדה קטנה כל כך ויודעת הרבה כל כך. מאיפה
לך, ילדה? מי לימד אותך על אהבה? אמא? אבא? לא ברור. זאת
עובדה. לקח לי כמה רגעים להתעשת ואז פתאום שוב הקול של אהבת
חיי
"נו, מה אתה שותק? תגיד שגם אתה ובוא נתחתן"
-"אוי נוגה נוגה, איזה מזל יש לי שאת  אוהבת אותי, ושאת עכשיו
באמת שלי"
-"אתה נשמע כמו טרח זקן"
-"אבל את אוהבת אותי"
-"אמת"
-"איזה אושר אין לך מושג אפילו"
-"אתה כבר ראית שיש לי"
-"יש לך מה?"
-"מושג על אהבה"
-"כן, באמת יש לך. באמת באמת. נוגה המיוחדת שלי"
-"אז אולי תעשה אותי גם מאושרת ותגיד שגם אתה אוהב אותי ואז
ניברח לאיזה ארץ של נסיכים ונסיכות ואני אהיה המלכה ואתה תהיה
המלך ונתחתן ויהיו לנו מלא מלא נסיכונים ונסיכונות קטנים ונחיה
באושר ועושר עד עצם היום הזה ולעולם לא נחזור? מה דעתך?"
-"נוגוש אני מת עלייך"
-"עכשיו אני מאושרת"
-"אבל את הרי יודעת שזה לא כל כך פשוט כמו שתיארת. אם הכול היה
פשוט,נוגה, אז לא היו בעיות בעולם וכולם היו מאושרים כמו שאני
ואת עכשיו"
-"אם תחשוב שזה פשוט אז זה יהיה פשוט, אתה מבין?"
-"לא"
-"זה כל העניין של התת מודע"
-"נוגה,"
-"מה"
-"מאיפה את יודעת את כל זה?"
-"מהחיים"
-"מהחיים? כמה זמן את כבר חיה? 10 שנים?"
-"לא. 11."
-"אהההה סליחה אחת עשרה"
-"סלחתי"
-"אז את כל זה למדת באחת עשרה שנים?"
-"אמת"
-"נוגה"
-"מה"
-"אני אוהב אותך"
-"ואני אוהבת אותך"
-"איזה כיף לנו..."
-"כן, גם אני חושבת..."