מוצי היה ילד קטן.
קטן ומכוער. מיניאטורה של דובי גל. על מוצי נחה המוזה ופתאום
הוא נהיה בלונדיני וחסון. מוזה צפונית כזו, כוסית.
מוצי היה ילד נורמלי לחלוטין.
היה קטן. ואז גדל. בכיתה א הוא ילד די חולני, עד כיתה ב.
אבל אז החליפו לו את המחנכת, שולה. הוא התחיל ללמוד. עד כיתה ו
הוא אפילו היה בין הטובים בכיתה (חוץ מהנפילה בכיתה ה,
כמובן).
כיתה ז היו בעיות עם מקווה ישראל.
אז הוא שוב נהיה תלמיד בסדר
בכיתה ח-ט הוא עבר לכיתת מדעים לחברים ממקווה (לכל מי שלא
מעוניין, אפשר למחוק את השלוש שורות האחרונות).
בכיתה י מוצי הכיר את הסטטיסטיקה.
הוא תמיד הרגיש מיוחד, אבל עכשיו הוא מכיר את הסטטיסטיקה! ה-
סטטיסטיקה!
ואז הוא תקתק אתה כמה מילים והיא מתה, מוצי יכול היה (ולא יכל,
אגב) לסמן וי ביומן על ניצחון על הסטטיסטיקה. אפילו שבכלל לא
מוצי ניצח, הסטטיסטיקה נעלמה מעצמה.
ואז בי"א מוצי שוב נפגש עם הסטטיסטיקה, פעמיים.
למוצי נגמר הכוח לסטטיסטיקה.
היא מכוערת. איפה המוזה הצפונית? הכוסית?
מוצי מת בפיגוע שהיה בראשל"צ.
והוא בכלל היה בטוח שהוא יגדל, יעשה שנת שירות, יהיה בקרבי
(מתלבט עם חיה"א...צרות של עשירים) ויהפוך למבוגר.
לא יהיה חלק מהמיינסטרים. יגדל, אולי אי בודד. אולי נהג מונית.
רק לא מיינסטרים.