שחר  26/3/2002
המקום: תל אביב
הזמן: 2 בלילה
הסיטואציה: מחכה לאוטובוס.

1. מי אני?
2. איך הגעתי לכאן?
3. מה אני צריך?
4. מה אני רוצה?

אוקיי אפשר להתחיל. הכול רשום.  כל הפרטים החשובים הכל רשמתי.
אין מה לדאוג. עכשיו אני רק מחכה שהוא יבוא כבר, אבל איזה
אוטובוס תראה כאן בשתיים בלילה? כל כך מטומטם. אבל בעצם זה
יותר טוב ככה. עדיף לך להיות כאן בשתיים בלילה עם הציפורים
(במחשבה שנייה, איזה ציפור ערה בשתיים בלילה??) טוב אז אין
ציפורים, אבל אולי צרצרים יש... אני אלך לחפש.

טוב מצטער, הם גם ישנים. דווקא מצאתי אחד שניסה להירדם אבל זה
לא כל כך הלך לו... בכל אופן לא רציתי להפריע. בטח עבר עליו
יום קשה, קשה כמו שעבר עליי. אולי הוא טייל עם הצרצרית שלו בכל
תל אביב ברגל ועברו עליהם תלאות קשות. אולי מישהו ניסה לדרוך
עליהם, והם הצליחו להתחמק. איזה כייף להם. הם נשארו בחיים. הם
בטח מרגישים כמו מלך ומלכת העולם. אבל, רגע, איפה הצרצרית שלו?
אולי היא הלכה לחפש אוכל לצרצרון, הוא בטח נורא רעב. בטח תכף
היא תחזור לצרצר שלה והם ישנו להם ביחד מכורבלים עד הבוקר
ובבוקר הם ייצאו למסע נוסף. אולי מחר הם כבר לא יישנו כאן. הם
בטח ימצאו להם מקום אחר. אבל זה בטח לא משנה להם כי הם ביחד.
אוף. אני גם רוצה להיות צרצר. צרצר עם צרצרית שהלכה לחפש אוכל
לצרצרון שלהם. ולא סתם שחר שמחכה כאן לאוטובוס ושהצרצרית שלו
היא בכלל לא שלו והיא בכלל לא יודעת שהוא חושב עליה ומתגעגע
אליה ומחכה כאן לאוטובוס בשביל שאולי הוא יוכל לראות אותה. אוף
אוף אוף אוף אוף אווווווווווווווווף.

טוב הצרצרים ישנים הציפורים גם, רק אני לא. כבר כמעט בוקר עוד
שעה שעתיים בערך בטח כבר יהיה אור ואז אולי יבוא מישהו שבמקרה
אישתו שלחה אותו לזרוק ת'זבל ואז אני אשאל אותו אם בכלל יש פה
איזה אוטובוס שאמור לבוא או שאני סתם מבזבז פה את הזמן ואז
אולי הוא יהיה נחמד ויגיד לי איפה ומתי ואולי הוא יסכים לשבת
קצת ולדבר איתי ואולי הוא יספר לי קצת על המשפחה שלו וככה כבר
אני לא יהיה עם צרצרים שעסוקים בלישון. ואולי הוא גם ישאל על
המישפחה שלי ואז... או או. זה לא יהיה טוב. מה אני בדיוק אגיד
לו? "תשמע אההההה... זה קצת מסובך... " ואני אתחיל לגמגם ואז
הוא יגיד מה קרה ילד? מה קרה למשפחה שלך? אולי יהיה הכי טוב אם
אני אגיד לו שאין לי ונקודה ושאף פעם לא הייתה לי וזהו זה. ככה
זה. בלי הסברים מיותרים. בלי שאלות. בלי למה וכמה ואיך ואיפה
ו.... דיי אני פשוט אגיד שאין לי אבא ואין לי אמא ואין לי דנה
ואין לי נדב. אני יודע שזה קצת שקר, כי יש לי. עובדה שיש לי
אמא ואבא ודנה ונדב. אבל הם לא. הם רק בכאילו המשפחה שלי. כמו
שמשחקים בגן באמא ואבא ככה זאת המשפחה שלי. אבל לא נורא העיקר
שיש לי אותי. ואני מסתדר. וטוב לי איתי ועם קצת צרצרים שכבר
בטח מתכוננים עכשיו ליום נוסף בחיי הצרצר הישראלי המצוי.

או כבר מתחיל להיות אור... איזה כייף. יום חדש תכף מתחיל.
ועכשיו זה כמוני. שחר.  
אוי שחר שחר, מה אתה בכלל עושה פה, אה? אתה בכלל אמור להכין
עכשיו את התיק ליום לימודים(או יום סבל?) נוסף ולהתארגן לקום
לצחצח שיניים להתלבש להסתרק לאכול משהו קטנטן קטנטן ולטוס
לאוטובוס ואז להגיע מתנשף ומתנשם ולחפש לך איפהשהו לשבת
ולהיתקל בדרך בעיניים של מלא ילדים שגם להם יש עוד יום
סבל-לימודים ואז לחכות. עד שמגיעים. וכל ההמשך המאוס הזה שכבר
מי יודע כמה ימים עשיתי אותו. יותר מידי זה מה שבטוח. אז עכשיו
אני כבר לא שם. ואני כבר לא צריך לעבור את זה שוב ושוב ושוב
ושוב. אני שחר ואני כאן ואני לא שם וזה מה שבאמת חשוב.

או הנה מישהו בא סופסוף. בוקר טוב עולם. בוקר טוב תל אביב.
בוקר טוב צרצרים מתוקים שלי, איך עבר עליכם הלילה? מקווה
שישנתם טוב. בוקר טוב שחר. כבר שבע בערך נראה לי.
אולי זה האיש הזה שאישתו שלחה אותו לזרוק ת'זבל, אולי תכף הוא
יבוא וידבר איתי ויהיה לנו נחמד.
אבל... רגע, הוא שכח את השקית זבל בית. אויש איזה מבולבל אתה.
בטח אישתו נורא כועסת, וקוראת לו שיחזור לקחת את הזבל בדרך
לעבודה. אוי אוי אוי. מסכנון.
ואולי בכלל אני ממציא את כל זה ואין לו שום אישה שתכעס עליו כי
הוא שכח ת'זבל. בכל אופן הוא עדיין מסכן, לדעתי עדיף להיות
מסכן כי שכחת את הזבל ולא מסכן כי אין לך אישה. ואם אין לך
אישה אז גם אין לך ילדים, וזה דיי עצוב בגילך. בעצם אתה לא
נראה מבוגר כל כך, רק בן איזה 20 עד 30. משהו כזה. לא נורא
חמוד, עוד יש לך קצת זמן, אומנם לא הרבה זמן כמו שלי יש אבל
עדיין יש לך כמה שנים למצוא לך צרצרית. צרצרית כזאת יפה וחמודה
ומצחיקה וכזאת שלא תכעס אם אתה שוכח את הזבל בבית ותצא לרחוב
ותצרח שתחזור.  אוף אני גם רוצה צרצרית. טוב עכשיו זה לא זמן
לצרצריות למיניהן זה רגע חשוב בחייו של שחר. אני צריך לשאול
אותו על איזה אוטובוס פה. לאן בכלל אני רוצה ליסוע? טומטום, לא
חשבתי על זה. חמש שעות אני מחכה פה לאוטובוס ואני בכלל לא יודע
לאן אני צריך להגיע ולמה ומה קורה פה. אני רק יודע שאני נהנה,
ונראה לי שזה מה שחשוב. פעם דנה אמרה שאם אתה כאן ואתה באמת
כאן אז אתה לא מפסיד שום דבר במקום אחר. היא אמרה את זה לפני
מלא זמן שעוד הייתי קטן, אז לא ממש הבנתי מה זאת אומרת "אם אתה
באמת כאן", אבל עכשיו אני מבין. זה אומר שאם אתה כאן והראש
שלך, כלומר המחשבות שלך, גם כאן בצרצרים ובצרצריות ובצרצרון
שהלכו לחפש לו אוכל ובאיש הזה שעוד לא דיברתי איתו ועוד לא
ברור אם יש לו אישה או אין לו אישה ובגלל מה הוא מסכן, בקיצור,
אם אתה חושב על אלה אז אתה לא מפסיד כלום במקום אחר.
לדעתי היא דיי צודקת, אם חושבים על זה. אווווווווף איתי, שוב
אני נסחף לצרצרים ולמשפטים של דנה במקום לחשוב על לאן אני
בדיוק אמור להגיע. כנראה שיש לי משיכה לצרצרים. משיכה בלתי
מוסברת. יותר טוב ככה. מי בכלל צריך הסברים. הסברים מיותרים
וטיפשיים, שכל אחד יחשוב לבד. ויסביר לעצמו לבד. בכלל, זה נראה
לי דבר נורא טיפשי הסברים. מי האידיוט שהמציא אותם?!

בטח דנה עכשיו בבסיס, בצבא שלה. עם החבר שלה. הצרצר שרק שלה.
אוף אני כבר קצת מתגעגע. מעניין אם הם שמו לב שנעלמתי קצת...
רק ליום אחד, אין להם מה  לדאוג. בערב אני כבר אחזור. כמו שאני
מכיר אותי... אני תמיד חוזר בסוף. זה רק ככה מין חופש כזה,
לצאת ולנשום את הטבע. ובעצם... איזה טבע כבר אפשר לנשום בתל
אביב? עם כל העשן של המכוניות והאוטובוסים וכל האיכסה פיכסה.
ובכל זאת, אפילו בתל אביב, תל אביב האיכסית פיכסית, אפשר למצוא
צרצרים בעלי לב.
צרצרים אנושיים שכל רצונם הוא לשרוד את היום הבא. לחמוק מעוד
רגל שמנסה לרמוס אותם. וכמו שזה  נראה לי יש להם אחלה חיים.
ובשורה התחתונה הכול מתחיל ומסתכם בצרצר. אם אתה צרצר חייך
מאושרים, לעומת זאת אם אתה שחר חייך לא כל כך.
אבל לא נורא שחר, יום יבוא וגם אתה תהיה צרצר. צרצר יפה וחכם
וכזה שמביא תועלת אבל הכי חשוב: כדי להיות צרצר מצליח, אתה
צריך צרצרית נקודה. אין כאן ספקות. ואני אמצא גם צרצרית, לא
לדאוג לא לדאוג, שחר מוצא הכל בסוף. בסוף... כן, רק שלא ברור
מתי זה הסוף