בבוקר שאחרי הפיגוע היו מונחים על שולחן במסדרון של הבית ספר
מול הכניסה 15 נרות נשמה, ועל הקיר היו כמה תמונות שהדביקו
מהעיתון.  עוד לא עברו 24 שעות והנה כבר סדרו משהו. הרי אנחנו
הישראלים מוכנים ומזומנים, וכבר פועלים ביעילות במצבים האלה,
פיגוע והופס- 15 נרות נשמה על השולחן ועל הקיר כמה תמונות
מאולתרות שהדביקו מהעיתון של הבקר.אין מה לומר המצב עשה אותנו
ממש יעילים.  התלמידים עוברים לידם , נזכרים במאורעות של אתמול
בלילה, מציצים בעמוד העיתון התלוי שעוד הספיקו להציץ בו בבית.
חלק מהתלמידים מתעכבים דקה או שתיים ליד הנרות לקרוא פרטים על
הפיגוע, כמה תלמידים פחות נחמדים טורחים גם לכבות איזה נר או
שניים רק כדי להרגיש שהם עשו משהו רע. ומה אז? אחרי יומיים
מורידים ת'מודעות והניירות נזרקים לפח, ולא נשאר דבר מלבד
הזכרון... בולשיט! נשארים אנשים שהחיים שלהם לעולם לא יחזרו
להיות כפי שהיו. אבל מה? למישהו יהיה אכפת מזה עוד שבוע . אני
אתן לזה מקסימום שבועיים עד שאף אחד מאיתנו אפילו לא יחשוב על
זה.