New Stage - Go To Main Page


סילקתי אותך מחדרי,
למרות שלא היית סתם אורח.
תרקתי את הדלת,
וסובבתי את המפתח.
הדלקתי נר של חופש
ביד עדינה ולב קשוח,
ושיכורה מהריח, לא ידעתי,
שהחלון נותר פתוח.

פרץ רוח קר של בדידות,
חודר, ופולש, ונחוש,
אז נפל נר החופש שלי,
והדליק להבה של יאוש.
ואני לבדי בברדק ובקור,
מול אש היאוש המתפשטת,
תוהה אם אצליח לסגור החלון,
בעזרת ידי המושטת.

אך לא. גבוהה ממני היה החלון,
מצויד בשריון ברזל נכסף.
ופתחתי חדרי לבסוף,
אולי הנך מחכה עוד על הסף?
פרצתי כילדה מבולבלת,
שאיבדה את יד אימה,
אך איש לא היה שם בדלת,
ולא ענית כשקראתי שמך.

מי יאיר את חדרי מחדש?
מי ייבש את הדמעות מהכר?
מי ירחיק אותי מכוויות?
מי יחבק כשקר?
מאז למישויע מחכה בתמידות,
אל האופק לא אפסיק להסתכל.
ותוהה ושואת עוד אני,
מי פתח את החלון, לאזעזל???



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 20/5/02 7:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ז'נה אנואון

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה