ביום השואה עשיתי ביד. היום הכי עצוב בשנה ואני עושה ביד.
ולא שאני מאלה ששמים זין על השואה ורק חיצונית "מכבדים" אותה.
אני ממש מעמיק בה- בילדותי הייתי הולך לסבתי ושומע סיפורים,
צופה בסרטים, קורא ספרים. אבל מה לעשות, שכמו בכל שנה ביום
השואה, גם הפעם אני עושה ביד.
לא בגלל היום הספציפי הזה אלא בגלל שכמעט כל יום אני עושה ביד,
אז מבחינתי אין הבדל. בטלוויזיה מראים את "מצעד החיים" ובראש
שלי מסתובבות בחורות ערומות שמציעות לי את התפוח של גן עדן-
מהחברה שלי לשעבר, הבתולה התמימה שעושה לי ביד, ליזיזה בעלת
הניסיון שמלטפת אותי בכל הגוף, ועד לנשים סקסיות שאני אפילו לא
מכיר שרוכבות עליי. אני מתחיל להיכנס לזה חזק- האישה הכי סקסית
בעולם עולה עליי בעודי שוכב על הגב, מתחילה החדירה והיא מוציאה
אנחות של סיפוק, עולה מעלה מטה על איבר מיני, שדיה זקורות מעלה
וידיי מלטפות אותן. התחת שלה מעוצב ומחוטב וגדול בדיוק במידה
הנכונה וקשה לי להחליט במה לגעת קודם.
ובדיוק כשהיא מתחילה לגמור ולגנוח בדמיוני הפרוע, ממש לפני שגם
אני גומר, עולה בדמיוני הפרוע התמונה של היהודי התלוי על הגדר
החשמלית באושוויץ, גופות חרוכות שנראות כמו בובות נזרקות לתעלת
עפר. אני רואה את סבתא שלי עצובה, יושבת בביתה. אפילו לא
התקשרתי אליה ביום השואה הזה.
אני לא מצליח למנוע זאת, למרות הבחילה, וגומר יש לתוך נייר
הניגוב שהוכן מראש. הקאה יוצאת לי מאיבר מיני ואני נגעל
מעצמי.

היא שוכבת לידי ומוציאה סיגריה של אחרי, לוחשת לי באוזן שאף
אחד לא צריך לדעת על זה, ואני חושב לעצמי- כנראה שגם מגן העדן
הזה אגורש...