בבוקר הלכנו לישון.
אתה חיבקת אותי כל הזמן ואני הסתכלתי לקירות.
המערכת צעקה משהו על נפילה לגן עדן, ובחוץ היו עננים.
אמרתי שנראה כאילו הם עוד מעט יכנסו דרך החלון וימלאו את
החדר.
ואתה אמרת שזה רק ערפל.
למחרת ברחוב כל האנשים כעסו עליי.
היה להם פרצוף רע ועיניים כועסות.
לא הבנתי מה עשיתי, ובמקום לשאול בכיתי.
יש ימים שאני רואה את הרוע נוזל לאנשים מהאזניים.
הם לא עושים לי משהו רע, ואני פשוט רואה אותו.
כשסיפרתי לך שזה מה שעושה לי עצוב, הסתובבת עם הגב. ואני אף
פעם לא אמרתי לך כמה אני מפחדת כשישנים עם הגב אליי.
אמא אומרת שאני טובה מידי, ומורן ביקשה שאני לא אתן לכל העולם
לדרוך עליי.
לא האמנתי, אבל כתבתי את ההערות על היד בלורד שחור, שלא אשכח.