|
שוב יורד הלילה
על מקדש האהבה
שבניתי לך
בינות לסגור עפעפיי
ואני מושיט לך יד
מלאה בתקוות
רחוקה ממילים
אבל אצבעותיי סגורות
כמו קופסת שימורים..
ואת נותנת בי מבט
שמרגיש כמו
הספר שמונח לך
על הכר
והאפור האפור הזה
באישוני עינייך
סוגר עליי
ואני יודע
ששוב לא איפתח
מחדש.
|
|
|
לו הייתי נולד
ערבי בטעות
או סיפור בבמה
ללא כל משמעות
בלטה שבורה,
כפכף, מנורה,
אבל רק לא חבר
של רעות
זוזו לסטרי, שלא
מכיר אף אחת
שקוראים לה רעות
אבל מוכן לרמות
בשביל החרוז |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.