שוב יורד הלילה
על מקדש האהבה
שבניתי לך
בינות לסגור עפעפיי
ואני מושיט לך יד
מלאה בתקוות
רחוקה ממילים
אבל אצבעותיי סגורות
כמו קופסת שימורים..
ואת נותנת בי מבט
שמרגיש כמו
הספר שמונח לך
על הכר
והאפור האפור הזה
באישוני עינייך
סוגר עליי
ואני יודע
ששוב לא איפתח
מחדש.
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.