כמה השפלות כבר יכלה בחורה לעבור לפני שנמאס לה? לפני שהיא
מאבדת שליטה וזורקת את הכל לעזאזל?

כולם מסביבה דאגו לה, ונשארו לצידה כל המשפחה, החברים
והאוהבים. הם טיפלו בה, ניסו לשמור עליה וכל הזמן אמרו לה כמה
שהם אוהבים אותה ואיך שהם אף פעם לא יעזבו אותה.
אבל היא בשלה לא רוצה כלום, רק שיעזבו אותה בשקט. אולי אם כולם
סוף- סוף יתרחקו ממנה ויניחו לה לנפשה, ההשפלות יפסקו.

כמובן, היא ראתה את אחיותיה, הקטנות והגדולות, מושפלות גם הן,
ואותן אף אחד לא חלם  לעזוב. להפך, רק טיפלו ואהבו יותר. אבל
לה לא אכפת, נהייתה אנטיפטית ואגרסיבית כלפי כולם, שרפה גשרים
איפה שרק אפשר. אך תוכניתה הצליחה רק חלקית, שכן הקרובים
הרחוקים והחברים מחו"ל   אמנם תופסים כבר מרחק, וגם הצעירים
יותר כבר לא מבקרים ומתקשרים כמו פעם (בעיקר כי ההורים מפחדים
שהיא השפעה רעה) אבל הקרובים באמת לא מוכנים לשחרר. הם לעולם
לא יעזבו אותה וכל ההשפלות שבעולם לא ישנו את זה. ( אלא אם
השפלה תפגע בהם ספציפית כמובן- אבל זה כבר סיפור אחר).

היא לא הבינה מה נכנס בכולם, כמה שהיא פוגעת בהם, וככל
שמשפילים אותה יותר- אהבתם כלפיה רק גוברת. היא הפכה נסערת
ומבולבלת.
זה נהייה קשה מידי לראות אנשים בוכים וכואבים, ושניות אח"כ
ילדים צוחקים ומשחקים. גם האיש הכי שפוי היה מאבד את עצמו לדעת
אחרי רכבת הרים רגשית שכזו.

היא כבר לא יכלה לשלוט בזה, היא נעמדה על שפת הים וצרחה, היא
צרחה כל כך חזק, כאילו מתוך ניסיון נואש לשבור עולמות. היא
צרחה מכל הלב, שכל העולם ישמע, ואולי, רק אולי, אם היא תצרח
מספיק חזק- יקום מישהו שיוכל להפסיק את כל ההשפלות.