זה היה הבוקר הראשון של שנת הלימודים בכיתה י', וכרגיל בבוקר
מאי חיכתה לנוי כשהיא ירדה במדרגות והם הלכו ביחד לאוטובוס.
אלינור, אחותה הגדולה שהתחילה י"א התחילה מאוחר יותר, אחרת היא
הייתה באה עם כל החברות הצעקניות שלה, שירי  וגילי שאותם נוי
תיעבה.
הם דיברו וצחקו ואז מאי אמרה: "תגידי, ראית את גיל?"
נוי הסמיקה. היא הייתה מאוהבת בו בתחילת כיתה ט' וזה בא והלך
במשך השנה. "לא, לא ראיתי אותו כל החופש הגדול חוץ מפעם אחת
נפגשנו בסופרמרקט אבל לא ממש אמרנו היי או משהו כזה"
"אה כן? טוב, אני דווקא ראיתי אותו כמה פעמים, כולל אתמול,"
"טוב את קצת שכנה שלו ברור שתיפגשי אותו..." אמרה נוי.
"אה...כן אז ראיתי אותו אתמול והוא כל כך השתנה!!"
"לטובה או לרעה?" אמרה נוי עם קצת חשש.  
"לטובה!! אפשר לקרוא לו גיל המשופר!" "יווו!!!"  צווחה נוי.
"אני כל כך רוצה לראות אותו כבר!!"  הם המשיכו ללכת בשתיקה,
ופתאום מאי צעקה "יו!" היא התחילה לרוץ לעבר התחנה, ונוי הבינה
על מה היא מדברת האוטובוס היה שם והם התחילו לרוץ בריצה מטורפת
וכמעט כמעט לפני שהן הגיעו האוטובוס נסע. "חכה!" צעקה מאי
ביאוש, ונוי צחקה.
"מה את צוחקת אהבלה? האוטובוס ברח! הוא יגיע רק עוד חצי שעה
ואנחנו עומדות נורא לאחר!" נוי שתקה והסתכלה עליה. "לא נורא...
זה רק היום הראשון"
"נווו!!"   צעקה מאי בהיסטריה. "ככה את רוצה? ביום הראשון
לאכזב את המורים??" "יופי...לא הגזמנו!!" אמרה נוי בציניות.
הם התיישבו על כיסאות התחנה, התחנה הייתה ריקה ופתאום חבורתה
של אלינור הגיעה ברעש וצחוק וצעקות. "אויש נו" אמרה נוי ועיקמה
את אפה.
"ווי ווי אלינור יאללה איזה מניאקית" בא ראשון אחד הבנים,
אלמוג חן. נוי לא יכלה להגיד שזה לא כיף שיש לה אחות כמו
אלינור שמביאה הרבה בנים כוסונים הביתה, אבל את אלמוג היא די
שנאה למרות שהוא נראה ממש טוב.
"סתום אלמוג מה אני ניראת לך בנק?" עכשיו כולם כבר הגיעו
והתיישבו. "היי נוי" אמר רועי הירש והתיישב במקום לידה. "נוי?"
הסתובבה אלינור מהר. "מה את עושה פה? לא יצאת לפני רבע שעה?"
"איחרנו את האוטובוס" ענתה מאי מהר.
"אההה היי מאי!" אמר אלמוג. "הילדה הכי כוסית אחרי אלי מותק"
הוא הסתכל על אלינור מבט מתחנף. "סתום חנפן" אמרה אלינור, ובו
זמנית מאי סיננה "אידיוט". בכלליות נוי שנאה אותם. אבל הכי היא
שנאה את החברה הנגררת שלה, גילי לייב שבדיוק ניסתה למשוך מכולם
צומת לב ע"י צעקות וקפיצות מעלה ומטה "האוטובוס בא! האוטובוס
בא!"
כולם עלו ביחד על האוטובוס צחקו ודחפו ואלמוג עדיין התחנן.
אחרי עשר דקות האוטובוס הגיעה לבית ספר. מאי ונוי רצו לכיתה,
וכשהגיעו הם גילו שכולם ירדו לאולם.
"יו," התנשפה מאי כשהם רצו במדרגות. "איזה מעצבן--- אוף!"
הוסיפה כשהיא מעדה על כיסא ונוי התחילה שוב לצחוק.
הם פתחו לאט את הדלת של האולם. "כן, מה אתן רוצות?" שאלה,
אסנת, כנראה המחנכת החדשה שלהם. "אממ... פספסנו את האוטובוס
ו-" "בסדר" אמרה אסנת. "בגלל שזה היום הראשון וגם אני חדשה
בכיתה שלכם ,אני אוותר לכם אבל כדאי מאוד שזאת תהיה הפעם
האחרונה שדבר כזה קורה"  הן הנהו ורצו לכיסאות לתפוס מקום. הם
ראו שצליל חורש שמרה להן מקום. "צלייייללל!!" לחשה מאי וחיבקה
אותה. "חשבתי שאת חוזרת רק מחר!" "מסתבר שלא" חייכה. מאי ישבה
מהר בין צליל לנוי, ומהצד השני ישבה נטע גל. "מה פספסנו?" לחשה
נוי לנטע. "כלום, היא בקושי דיברה" נוי הנהנה ואחרי שאסנת
הסתכלה עליה היא החליטה שעדיף לשתוק.
ואז היא ראתה ששתי שורות לפניה יושב גיל לביא ליבה התחיל לפעום
במהירות עד שזה כמעט כאב ואז תם טקס פתיחת השנה והילדים הופנו
לכיתותיהם החדשות.
ולפני שהיא הספיקה לעכל את התרגשותה כל הילדים רצו ודחפו
לכיתותיהם.
"נוי!!!" צעקו חברותיה שהיו במורד מדרגות האולם, נוי רצה
אליהם...היא לא הבינה לאן היא נעלמה.
ארבעת הנערות עלו לכיתותיהם וכרגיל מאי ונוי ישבו ביחד וצליל
ונטע ישבו ביחד שולחן לידם. לפני שהמחנכת הספיקה להשתיק את
כיתתה החדשה צליל התכופפה לעבר נוי ולחשה לה "קבלי מי יושב
לפניך..." נוי התיישרה והסתכלה בעורף המבריק והמדהים שמעליו
ישב ראש עוד יותר מדהים, הראש של גיל לביא. והמחנכת פתחה בנאום
משעמם על מה שיהיה השנה ועל הבגרויות והזבל המחורבן הזה ונוי
איבדה את דברי המורה ושקעה בכל חריץ יפה ועדין בעורפו של גיל.
בצלצול מאי אמרה: "אני לא מאמינה שהיא הולכת לקבוע מקומות
חדשים, כוס אמא של המורה המחורבנת הזאת מה בכלל היא חושבת
לעצמה להגיע לכאן ו-..." "אני לא מאמינה שאני עדיין נמשכת כ"כ
לגיל!" התפרצה נוי לדברים, דברים שבכלל לא הקשיבה להם. נטע
וצליל באו והתיישבו על השולחן, לצד הרביעייה בכיסא התיישב אושר
"היי נוי מה קורה?" שאל בחביבותו המושלמת עם החיוך הנוצץ.
"קשה, קשה" אמרה נוי וחייכה אליו ורכנה לתת לו נשיקה (נשיקת
ידידות כמובן). "יאללה אושר ועוני אתה בא?" צעק לו גיל בקול
המשובב נפש שלו מעברה השני של הכיתה "לאן?" צעק אושר בלי לסובב
את ראשו אפילו "לאן?! נו אתה בא?" והוא חייך והתקרב לכיוונם
וטראח! נוי נפלה מכיסאה ואז ראתה את גיל מסתיר חיוך "נוי אכל
טוב?" הוא שאל "נו בחיאט" והיא נקרעה מצחוק. "תעזרו לי לקום"
היא הושיטה את היד ולמרבה שמחתה גיל  לקח את ידה והעמיד אותה
על רגליה. היא חייכה אליו בביישנות וגיל ישר הפנה את מבטו,
ואמר לאושר "נו יאללה בוא כבר!" ויצא מהכיתה. את הסמקתה של נוי
היה קשה להסתיר ואושר חייך אליה ויצא מהכיתה. "נוי, אל תפתחי
ציפיות בקשר לגיל, מה שלא אמרתי לך זה שיש לו חברה מכיתה ט'"
"זה בסדר, נראה לך שאני שוב אפתח ציפיות בקשר לעילג הזה?!"
וליבה כאילו התפוצץ לרסיסים. "אוף אוף אוף אוף כוסאמק כוסאמק
כוסאמק!!!! כוסאמק נמאס מהדיסק הזה!!!" נוי ישבה על מיטה וצליל
לידה היא הוציאה את הדיסק המפגר ביותר והמרגש של אייל גולן
ושמה במקומו את staind
"יואויואו! יופי שלא הרסת לי האוזן עם השינוי המכריע בין רוק
למזרחית! לעזאזל נוי תירגעי!" אמרה לה צליל "אוף למה הוא נהיה
יותר ויותר יפה משנה לשנה כוס אמו הצולעת! חוצמזה מאי כ"כ
עצבנה אותי, למה להגיד לי את זה שם מול כל ההתרגשות שלי וזה לא
שכ"כ התרגשתי אחרי הכל זה לא פעם ראשונה שגיל לביא המעצבן הזה
נגע בי 'כאילו שיואו איזה התרגשות' זה בכלל לא זה! אבל... זה
היה יכול לעשות לי את היום מה שקרה שם והיא באה ופוצצה לי את
הכל!!" "טוב, אבל נוי תחשבי בהיגיון בסוף היית יודעת מזה בטוח!
וזה היה שובר לך את הלב באותה מידה... זה לא אשמתה..." אמרה
צליל . נוי שתקה. "זה פשוט מעצבן ש... שהוא כזה בלתי מושג
תמיד, לפחות מצדי, ואני באמת רוצה להיפטר מהאהבה העיוורת הזאת
כי אני יודעת שהוא בן אדם קאקי אבל... הוא חמוד...ובכלל מי זאת
החברה שלו? " "אממ" הרהרה צליל. "אני חושבת שקוראים לה מאיה"
"מאיה!" התעצבנה נוי "באמת יופי ,אוףףף איך אני שונאת אותה!"
צליל גיחכה. "בוא נתערב שהם ייפרדו בקרוב...! את מכירה את
גיל... אני חושבת שיש לך סיכוי!" נוי חייכה. "בטח, רק לי עם
גיל.... כל כך לא!"  נוי נשכבה עכשיו על הגב והיה לה מבט מבואס
ביותר. "נוי, תקשיבי לי, כשאני אומרת שיש לך סיכוי אני יודעת
על מה אני מדברת בד"כ-" "פחח בטח את" חייכה נוי, וצליל חייכה
בחזרה. "פשוט אל תהיי שלילית כל כך. איפה שהו בטוח יש לך
סיכוי..." "אה הה איפה-שהו יש!!" צחקה נוי "נוי, תחשבי שבשנה
שעברה היית עם אחד הנערצים ביותר בכיתה גם ע"י הבנים וגם ע"י
הבנות...זה לא משפר לך טיפ טיפה את המצברוח?" "מי תומר?" "כן
אתה זוכרת איך היית מאוהבת בו? ובסוף הוא היה שלך, אז תעשי
טובה ותשתקי כי בסוף את משיגה מה שאת רוצה ויותר מזה!" "אבל
צליל, גיל זה הכל"" יואו דה-ז'ה-וו!!! נדמה לי, אה לא נדמה לי,
שמעתי בדיוק אותו דבר על תומר...'הוא אלילי, הוא משגע' אז בסדר
לא הייתי מצפה ליותר מזה מילדה בכיתה ט' נוי מתוקה שלי את
בי'!! את צריכה כבר לדעת לקחת את החיים באיזי כי אני לא הולכת
לפרוס לך עכשיו רשימה של כל הבנים ש'לא ילך לי איתם'..." נוי
חייכה ועיני השקד שלה נצצו "אוף אני כזאת פסיכית לגבי הנושא
הזה..." אמרה נוי ביאוש "נוי פוסטמה קטנה טלפון!!!"
אחיה הקטן תום קרא מלמטה "אני קטנה?!" (אם היו שואלים אותה את
מי היא יותר אוהבת היא הייתה עונה שאת אלינור היא בכלל לא
אוהבת ועל תום היא 'חולה')  "היי מה המצב?" "תומר?" "אופה!
עדיין זוכרת שיש אחד כזה ואני גאה לדעת את זה!" נוי צחקה "מה
קורה תומר?" שאלה
"אוקי תראי, ממם ראיתי אותך היום ו...הלב שלי די קפץ ו...תראי
אני מוכן לעשות המון בשביל לכפר על מה שעשיתי כי עשיתי טעות
איומה ו...את מוכנה להיפגש אתי בקניון היום? בבקשה?"
"ממם...רק שניה טוב?" היא חטפה שוק כי לפני חודשיים, כמעט
שלושה היא נזרקה על ידיו מכל המדרגות, הוא עשה את זה בצורה
גועלית! ולמה שהיא תרצה לחזור אליו עכשיו?! "מי זה?" שאלה צליל
כשראתה את נוי מכסה את שפופרת ושוקעת במחשבות "נוי מי זה??"
"זה תומר, הוא רוצה להיפגש איתי היום בקניון, למה לי?" "את לא
רוצה לשמוע מה יש לו להציע?" "ממם...כן!" " נו אז מה יש לך
להפסיד? להזכיר לך שרק לפני יומיים אמרת שאת לא יכולה בלעדיו"
"ועכשיו אני יכולה בלעדיו ועוד איך!" "נוי!!" "ממם?" אמרה נוי
בתמימות "נוו! המסכן מחכה על הקו!" מגיע לו!" "נוי!"
"טובטוב!" "הלו?" חזרה נוי לשיחתה עם תומר "אז...?" "בסדר ואני
מקווה שזה יהיה מוצדק..." "don't worry it will!" אמר לה
באנגלית מושלמת שכזאת.
נוי החליטה לא להתארגן יותר מדי, אם הוא רוצה אותה הוא רוצה
אותה כמו שהיא ושלא יחשוב, השחצן הזה שזה עד כדי חשוב לה שהיא
תלבש את מיטב בגדיה בשבילו כמו בתקופה שהם היו ביחד וצליל
הסכימה.
היא נסעה באוטובוס לקניון, וקצת לפני שהיא הגיעה למקום המפגש
היא ראתה את גיל ואושר ועוד בנים יושבים וצוחקים. החיוך המקסים
של גיל תפס לה את העניים ובו ברגע היא החליטה שהיא לא יכולה
לחזור לתומר אם כל בוקר שהיא תראה את גיל היא תרגיש אכזבה
בעניין תומר, שרק אותו היא השיגה. ומצד שני... מצד שני היא עוד
לא התבגרה על תומר לגמרי, וכשהיא חושבת עליהם ביחד יש לה
פרפרים בבטן... היא נאנחה, ולפני שהיא הספיקה להחליט מה יותר
חשוב לה, הופיעה מאיה והיא וגיל התנשקו נשיקה ארוכה ומעצבנת.
בו ברגע היא הלכה בהליכה מהירה לכיוון ארומה, והחליטה שגיל  זה
ג'סט א ליטל  קראש ושתומר זה אהבה, ותומר זה אמיתי, ותומר זה
ממש ויש לזה סיכוי... וכשהיא הגיעה תומר היה שם, יושב כמו שהיא
אהבה אותו, עם רגליים פתוחות ומרפקיו שעונים על ברכיו ראשו
מורכן  ובידיו הוא מחזיק פרחים מכתב שנראה ארוך למדי ומתנה,
הוא היה לבוש כמו שהיא אהבה, חולצת שרוולים לבנה וג'ינס. היא
התקרבה בהיסוס ואז הוא הישיר מבט אליה וקם. נוי חייכה חיוך
ביישני. ואז תומר קם ומה שהתחיל כחיבוק הסתיים בתומר מנשק את
נוי נשיקה סוערת. בהתחלה נוי לא הייתה בטוחה במה שהיא עושה, כי
עדיין היה לה את הקול הזה שצעק "אבל גיל אבל גיל! תזכרי איך
הוא היה מגעיל אליך! אבל גיל! אבל לאט לאט הוא נחלש ונשארה רק
הרבה תשוקה לתומר.
הנשיקה הפכה יותר סוערת ונוי נאלצה להיאחז בשולחן כדי לא ליפול
אחורה.
פתאום תומר ניתק מימנה. "זה מה שיש לי להציע לך, נוי.... אני
מקווה שאת מבינה עכשיו מה אני מרגיש וכמה שאני מצטער על כל מה
שעשיתי... תקבלי אותי בחזרה נוי... בבקשה..."  ברור שאני אקבל
אותו עכשיו! חשבה נוי והרגישה את כל הפרפרים מתרוצצים לה בבטן.
"תומר... אני לא יכולה להגיד לך שלגמרי סלחתי לך על הכל וגם
אני לא בטוחה שיהיה לי קל לחזור לסמוך עליך בביטחון שסמכתי
עליך כשנהיינו ביחד אבל אני מקווה שזה מספיק לך ושתוכיח את
עצמך ותשכול לפני שאתה עושה את זה שוב" "אז... את סולחת לי?
לפחות בערך?" "כן" אמרה נוי, היא התיישבה מולו והזמינה מילקשיק
לשניהם כמו שהם עשו תמיד..(בכיתה ט') הם ישבו שם כל אחר
הצוהריים נהנים משהותם ביחד שוב נוי שחכה ממנו מגיל... היא רק
ישבה ובהתה ביפיוף...היפיוף שלה, לא של איזה מאיה כוסית יפיוף
מתוק שלה...  כל אחה"צ היא ישבה ובהתה בעיניים החומות עמוקות
שלו והוא בעיני השקד היפות שלה הם דיברו ודיברו וכל שתי מילים
הוא אמר כמה שהוא אוהב אותה וכמה שהוא התגעגע ואז הוא נישק
אותה, הוא היה נשקן מעולה על זה אי אפשר היה להתווכח, הוא לא
היה הנשיקה הראשונה של נוי, היא ידעה בדיוק מה זה נשיקה צרפתית
גרועה וטובה...והיא ידעה בדיוק לאיזה קבוצה הוא משתייך.
ב19:00-  הפלאפון שלה צלצל "נוני!" "היי אמא!" "תום אמר לי שאת
בקניון מתי את חוזרת?" "תקציבי לי שעה..." טוב, איכפת לך להיות
עוד שעה בבית, אה גם תמרה התקשרה, היא רוצה שתעשי לנגה ולאיתמר
בייבי סיטר היום והיא מסרה שהיא מצטערת שזה בהתרעה קצרה כ"כ.
אז את יכולה היום?" "מתי היא רוצה שאני יבוא?" "22:00 ככה שיש
לך את הזמן להתארגן ולנוח טיפה, ו...אני מצטערת שאני לא יכולה
לבוא לקחת אותך פשוט אחיך הביא לכאן חבורה של ילדים וא' אני
מפחדת להשאיר אותם כאן לבד ב' אני צריכה להכין להם ארוחת ערב
כי תומי ביקש ומותר לי לפנק אותו קצת אז אני אראה אותך בבית
נוני?" "כן ותודיעי לתמרה שאני באה" "אוקי מתוקה ביי" "ממביי
ביי".
"מה אמא שלך מספרת?" אמר תומר שהוא גורס בפיו כמות עצומה של
פסטה, כמות שרק בן רעב יכול לגרוס. "אני צריכה לחזור הביתה עוד
שעה ויש לי בייבי סיטר ב22:00-" "אה...אוקי!" את השעה הזאת הם
בילו בשתיקה גורסים את הפסטה ומתנשקים כשהם מגיעים לאותו חוט
פסטה.
הם נפרדו בתחנה בנשיקה סוערת "אני יתקשר אליך" אמר תומר "טוף"
אמרה נוי בחיוך "אוהב אותך!" "גם אני...ביי ביי" "ביי" אמר
בלחש והסתכל אל תוך עיניה לפני שהיא עלתה לאוטובוס ואז היא
הסתובבה ועלתה לאוטובוס עם המכתב ועם המתנה והיא אמרה
לעצמה 'את כל זה אני אראה בבית כבר" וחייכה לעצמה כל הדרך
באוטובוס היא חשבה רק על תומר ולו שניה על גיל היא הגיעה הביתה
פתחה את הדלת ופול ילדים (7 זה הרבה מאוד) ישבו בשולחן גורסים
אוכל טעים שאמא הכינה היא באה מאחורי תום חיבקה אותו ולקחה ביס
מהאוכל אמרה "תודה!" עם חיוך, עזבה את השולחן ועלתה למעלה.
אחרי מקלחת חמה היא התיישבה על המיטה עם חבילת פררו רושה ופנתה
לראות את הדברים שתומר נתן לה "הממם מה אני יבדוק קודם? את
המכתב או את המתנה המכתב או ה...מתנה!" מלמלה לעצמה. ולקחה
פררו רושה אחד לפיה. המתנה הייתה מתנה קטנה עטופה בניר מתנה
ורוד זוהר, נוי פתחה את המתנה בפנים הייתה שרשרת מכסף עם אבן
לבנה אדמדמה ומאחורה הייתה הקדשה: Noyki I love you.
נוי חייכה כ"כ, הוא כ"כ מתוק חשבה לעצמה וענדה את השרשרת
ועכשיו אחרי הריגוש הגדול הזה פנתה למכתב, היא פתחה אותו
בעדינות עם אצבעותיה הקטנות והדקות והתחילה לקרוא:
נויקי, (אם מותר לי כבר לקרוא לך ככה)
אני יודע שפגעתי בך. אני יודע שאת בכלל לא אמורה להתייחס אלי
עכשיו אבל אני נורא מבקש ש...
טוב, אם המכתב לא יצא טוב זה כי אף פעם לא הייתי מי יודע מה
כשרוני בזה אבל אני מבטיח לך שאני מתכוון לכל מילה שאני כותב
פה.
אני אוהב אותך נוי. ותמיד אהבתי אותך, וחשבתי עליך כל החופש
אבל אף פעם לא היה לי מספיק אומץ להתקשר ולהגיד לך וגם לצפות
שתקבלי אותי חזרה. רק היום, כשראיתי אותך בביציפר פתאום הבנתי
באמת באמת כמה את חשובה לי וכמה אני צריך אותך  והחלטתי שזהו
זה. זה או עכשיו או לעולם לא, ולעולם לא זה יותר מידי זמן.
גם ככה החודשיים של החופש הגדול היו ארוכים ומתמשכים.
את לא יודעת איך דופק לי הלב. עוד בערך חצי שעה אני אמור לפגוש
אותך בקניון, להרגיש אותך שוב לידי, לראות אותך שוב מחייכת
בשבילי או...
אני לא אומר לך שאת צריכה עכשיו ישר לחזור לזרועותיי. בכלל לא.
ואני לא מציב לך פה אולטימטום. אני רק מבקש ממך להבין, נוי...
שאני אוהב אותך נורא...
אמרתי לך שאני לא כל כך טוב בכתיבת מכתבים...
אווף...לא משנה. אף פעם לא הרגשתי ככה, וכל כך בבירור. את
יודעת, אולי את מכירה את זה, שעד שאין את זה שם לא מבינים כמה
זה חסר, כל כך חסר. אני כ"כ מקווה שאת יודעת ומבינה שכולם
עושים טעויות והטעות הכי גדולה שלי הייתה לאבד אותך אולי
לתמיד... אני יודע שזה נדוש אבל לא איכפת לי כי זה מה שאני
מרגיש.
בבקשה תסלחי לי. אני מרגיש קצת רע לבקש ממך דבר כזה, אבל זאת
הדרך היחידה שלי שאולי תחזרי
אלי, ואני אהיה שוב שלך. ואת שלי?... ואנחנו של שנינו?...
אני מתגעגע לנשיקות שלך. ולחיבוקים שלך. ולשטויות שלך. ולכעסים
שלך. ולכל מה שקשור בך נוי,..
את מבינה? עוד חמש דקות אני צריך ללכת לפגוש אותך שם. הלב שלי
דופק כמו מטורף, ויש לי פרפרים בבטן... כמו בפעם הראשונה
שיצאנו...את בכלל לא מתארת לעצמך כמה התרגשתי וכמה אני מתרגש
עכשיו וכמה זמן לוקח לי לכתוב כל מכתב... J איי!
טוב אני חייב לעוף
אני אוהב אותך...
תומר שלך...תמיד...
נוי נאנחה ודחסה עוד פררו לפה. היא שוב אהבה את תומר. נורא.
והיא עדיין הייתה צריכה אותו אייתה. "נוי!!!!!!! צעקה אמא של
נוי מלמטה את צריכה לצאת 21:30!!" "טובטוב!!אני יורדת..."
אמרה, השחילה את רגליה לנעלי הספורט שלה לקחת את המכתב ויצאה
מחדרה, ירדה במדרגות. למטה ישבו בסלון תום עם שלושה חברים שעוד
נשארו ובמטבח אלינור עם עידן, שירי, ורועי.
נוי נכנסה למטבח אלינור בדיוק סידרה את המדיח ונוי בטעות דחפה
אותה "מפגרת" מלמלה אלינור בסלידה  "מי שמדברת" ירקה נוי
חזרה, רועי הסתכל עליה "היי רועי!" אמרה וחייכה "היי" אמר רועי
וחייך. אלינור חבטה בו בגב חלש עם מחבת שהחזיקה בידה "מההה את
רוצה?" הוא אמר אליה "מה אתה אומר לאחותי שלום בכלל?" "היא
חמודה לאללה את צריכה ללמוד להעריך אותה" "אתה צוחק נכון?"
אמרה בהתנשאות "אז זהו שלא...!" "כן, הוא צודק אילנור, תפסיקי
להיות כה רעה לאחותך הקטנה החמודה... אה ואיך שכחתי תמימה..."
שירי צחקה ותקעה את מרפקה בצלעותיו של רועי, רועי חייך בזלזול
והארבעה עלו למעלה.
נוי הגיעה לבייבי סיטר וישבה וקראה את המכתב מאה פעמים כשתמרה
חזרה היא מצאה את נוי ישנה עם נגה במיטה והאור הקטן דלוק "נוי
חמודה" "ממם?" ענתה נוי בישנוניות "בואי אבי ייקח אותך הביתה"
"טוב...אה ו...נגה התעוררה ובכתה שהיה לה חלום רע אז הכנתי לה
חלב חם ואז שכבתי אייתה במיטה וסיפרתי לה סיפור ונרדמנו
ביחד..." "יופי אני שמחה שיישנת קצת" אמרה בחיוך. נוי נסעה עם
אבי בעלה של תמרה לביתה ונפלה למיטה ונרדמה.
למחרת היא התחילה כרגיל ליום שני ב10:00- היא קמה התקלחה
והייתה מאושרת עד הגג היא הגיעה עם חיוך על הפנים ואז היא פגשה
את תומר והם התנשקו .
כשהם הפסיקו הם התחילו ללכת ואז היא ראתה את רועי הירש עם
החבורה שלו מסתכל עליה והיא חייכה והמשיכה ללכת חבוקה
בזרועותיו של תומר.
הם נכנסו לכיתה מחובקים וכולם הסתכל עליהם, ונוי הרגישה קצת לא
בנוח. היא חשבה לעצמה, מה הם חושבים עליהם עכשיו, איך היא חזרה
אליו אחרי מה שקרה שנה שעברה, אבל זה לא מה שהפריעה לה הכי.
כשהם הלכו למקום שלה שם היו כל החבריה, וראתה כאילו מרחוק את
גיל מסתכל עליה ואומר לה היי והעניים הירוקות כחולות שלו, היא
הרגישה כמו מישהו שחותכים לו את הגוף עם סכין. תומר, לעומת זאת
הידק את חיבוקו.
בהמשך היום הוא חיבק אותה מאחורה ולחש לה כמה שהוא אוהב אותה
וגם היא אהבה אותו, מאוד, אבל גם יש גיל...והיא ידעה גם שאם
לתומר הייתה חברה אחרת במקומה והוא  היה קורא למישהי בשמות
שהוא קורא לה בהם, ואוהב מישהי אחרת כמו שהוא אוהב אותה...אם
זה היה קורה היה לה הרבה יותר קשה להתגבר, גיל בסך הכל זה באמת
רק הדלקות קטנה כזאת ששנה שעברה הייתה מאוד מלאת רעיונות לא
טהורים מה שנקרא.
אבל בכל זאת היא צריכה להגיד תודה על זה שתומר חזר לזרועותיה
ואפילו קצת התחנן בשביל זה.

"נוי?" שמעה נוי את מאי מהצד השני של השפופרת
"מאי.! מה קורה?" אמרה נוי באדישות טיפה
"ממש נעלבתי נוי!! אני החברה הכי טובה שלך, לפחות ככה חשבתי
ואני יודעת שאת ותומר חזרתם רק בגלל שאני רואה אתכם ביחד
בביצפר ואפילו את זה אני צריכה לשאול אנשים בשביל להיות בטוחה!
מה קרה נמאס לך ממני או משהו? חשבתי שאנחנו תמיד ביחד וכשקורה
משהו אנחנו מספרות ישר אחת לשניה וכנראה שטעיתי!!" אמרה מאי
מהר מהר כשהיא על סף דמעות.
"מאי!!" אמרה נוי בקול המתוק שלה "את יודעת שאני אוהבת אותך
ואני תמיד יאהב אותך פשוט מן התעצבנתי כ"כ על הקטע שעשית לי עם
גיל שאיבדתי עשתונות ולא היה לי כוח לכלום וגם לא הספקת-" "אל
תגידי 'לא הספקתי'!" התפרצה מאי. "צליל ידעה על זה ראשונה!!"
"אבל גם צליל אחת מהחברות הכי טובות שלי ואז גם ועליך כעסתי
ונעלבתי ולא היה לי כוח אז לא אמרתי...חוצמזה שיכולת לבוא אליי
ולשאול אותי היום על זה בביצפר ולא ישר להתקיף אותי בלי לשאול
מה קורה!" "מה קרה בכלל עם גיל?? על מה את מדברת?" "אני מדברת
על 'אל תפתחי ציפיות בקשר לגיל, מה שלא אמרתי לך זה שיש לו
חברה מכיתה ט'' מן הרסת לי את הקטע ועוד שם לפני כולם! זה נורא
עיצבן אותי ולא רציתי לעשות מזה עניין גדול רק לתת לעצמי
להירגע וידעתי שאני יירגע ואז היה כל הקטע עם תומר ואז...רק
שניה יש לי שיחה ממתינה- הלו?" "היי נויקי" המהממי שלה אמר
בקול סקסי מהצד השני של הטלפון. "היי פשוש! מה קורה?" "סתם
שטויות..." "תקשיב אני תכף אתקשר אליך טוף?" "סבבה" "ביי ביי"
"ביי" -"כן מאי!" חזרה נוי לשיחתם "מי זה היה?"
נוי שמעה בקולה של מאי רגיעה מסוימת וזה גם הרגיע אותה קצת "זה
היה תומר" "אה סבבה" "תשמעי מאי, אני כ"כ לא רוצה לריב אתך
ואני נורא אוהבת אותך ואת נורא חשובה לי ובואי נשים את זה
מאחורינו פליייזJ" "טוב אבל בבקשה אל תעשי את זה יותר כי נורא
נפגעתי" אמרה במן כעס נחמד. "אני אשתדל" אמרה נוי בחיוך.
"קרצייה!!!" קראה לה אלינור מלמטה "מה את רוצה מפגרת?" החזירה
נוי באדישות "יש לך עוד טלפון למטה!" אמרה אלינור "אני שניה
יורדת, מאי אני אדבר אתך אח"כ טוף?" אמרה נוי למאי "סבבה"
החזירה מאי "ביי ביי" "ביי".
נוי ירדה למטה ובעודה מסתכלת על הציפורניים שלה ושוקעת במחשבות
על זה שהיא צריכה להתחיל לטפח אותם נתקעה בגוש נעים עם ריח טוב
"שלום לך!" אמר הגוש "היי" אמרה נוי כשהיא נהיית עגבנייה "רוצי
תעני לטלפון המסכן" צחק הגוש "טוב רועי" היא הייתה חייבת
להדגיש לעצמה שזה רועי כי זה בכלל לא ייתכן! זה לא יכול להיות
רועי בעצם למה לא?! והיא התעלמת ממנו ורצה למטה.
"הלו?" ענתה "היי מה המצב?" "אאא..כל טוף..." אמרה בהיסוס. "זה
אושר וגיל...כאילו אושר מדבר אבל גם אושר -עושר ועוני" שמעה
מאחורי אושר "וגם גיל כאן"
"שלום אושר וגיל!" אמרה בהתרגשות שניסתה להסתיר "רגע גיל רוצה
אותך אמר אושר"
'גיל רוצה אותך, גיל רוצה אותך' המילים האלה קיפצו לה בראש כל
החמש שניות השלמות שלקח לגיל לענות "היי מה המצב?" אמר. ואיזה
קול הויש. "הכל טוף" אמרה "מה קרה שפתאום התקשרתם?" "אסור
לרצות לדבר אתך?" "איתי למה" "כי את שווה דיבור! אויש טיפש!"
שמעה את אושר מאחורה "הלו" אמר אושר "מצטער על הפיגור של הילד
הזה, חשבתי שזה יעבור טעיתי..." נוי גיחכה "אז...?" "אז נתקשר
כשהטאמבל הזה יתעשת טוב" "סבבה" אמרה נוי במן אדישות למרות
שהייתה מאוד מרוגשת. "אז ביי" אמר אושר.
"ביי..."  היא עדיין הייתה מרוגשת נורא מהשיחה, גיל אמר לה
שהיא שווה דיבור!! אבל אז היא נזכרה שהיא צריכה להתקשר לתומר.
היא נאנחה ולקחה את השפופרת.
"הלו....." אמרה נוי בעייפות. "נויקי!! מה קורה חמודה?" "הכל
טוף!" "את רוצה שניפגש עכשיו?" פתאום היא נתקפה בגל אהבה לתומר
והיא אמרה לו "אני אוהבת אותך..." "גם אני אוהב אותך מתו-"
"אויש!" היא לחצה על הכפתור של הפלאש. "הלו?" "נווייי!!! גיל
נרגע!" "באמת? איך הרגעת אותו?" "עם במבה" "אני נורא גאה בך!
אז מה קורה ילדודימים?" "אנחנו לא ילדודימים...." התפרץ גיל.
"אנחנו מאוד חסונימים!" נוי צחקה. "באמת? וזה לא מונע מימכם
להיות ילדודימים קטנים?" עכשיו גיל צחק. נוי הסתובבה לה וקיפצה
בחדר וצחקה  היא הייתה כל כך מאושרת שהיא שכחה את תומר בקו
השני...גיל המשיך לזרוק שטויות באוויר ופתאום היא שמעה אותו
מדבר עם מישהי... "גיל? עם מי אתה מדבר?" "מאיה... היא באה....
קחי את אושר" "היי נוי אני מקווה שגיל לא עיצבן אותך יותר
מידי...." "לא...לא..." היא אמרה, ושמעה את גיל ומאיה מדברים
אחד עם השני.... את מתוקה.... נשיקות... היא כל כך התעצבנה
שהיא כמעט התחילה לבכות. "אושר!" היא אמרה פתאום. "תומר!"
"תומר!" היא אמרה מהר ביי, לחצה על הפלאש אבל בצד השני נשמע
צליל ברור של ניתוק מועלב... היא נשכבה על המיטה ותקעה את הראש
בכרית, והתקשרה לתומר. "תומר?" היא אמרה בקול חלוש. "כן?" "אתה
כועס?...." "מה פתאום. סתם חיכיתי לך מאה שנה בערך בקו
השני..." "אני יודעת אני מצטערת..." "עם מי היית?" "עם סבתא,
היא לא נתנה לי ללכת..." תומר חיכך . "גיל, בבקשה, אל
תתעצבן..." "גיל??" אמר תומר בפליאה. נוי שמה את היד על הפה
ולא היה לה מושג איך לצאת מיזה. "אני.... בטעות..." "דיברת
עכשיו עם גיל?" "לא... עם סבתא...אני..." "אוף נוי למה לשקר אז
שכחת אותי בקו השני ודיברת עם גיל!!" "לא דיברתי עם גיל!
דיברתי לפני זה עם גיל, הוא היה בשיחה ממתינה עם סבתא שלי..."
"אה, ולגיל סבתא שלך נתנה לך ללכת?" "רק לשנייה הלכתי! אוף
תומר לא רוצה אל תאמין אבל אני אומרת את האמת! למה אתה מתעצבן
כל כך מהר?."  תומר נחר בבוז. "בסדר." "אז אל תתעצבן" שתיקה.
"מה אתה רוצה לעשות בערב?" "מממ אה! יש מסיבה בצוללת בא לך
לבוא?" "בטח חמוד. מתי?" "ב12- אז ניפגש שם..." "אולי... ואולי
נפגש אצלי... וממני נלך לשם...ביחד" "בסדר ביי" "אתה עדיין
מעוצבן נכון?" אבל תומר כבר ניתק...
"כוסאמק!!!" אמרה נוי לתוך שהפורפת, אבל בעיקר לעצמה.

"איך את יפה..." אמר תומר כשהם נפגשו באחד מדרגות בבית שלה.
היא חייכה. נוי לבשה חולצת קשירה ורודה חצאית מיני שחורה ושערה
היה אסוף בקוקו. למרות שהיא נראה חמוד, גם תומר נראה מדהים.
כשהוא חיבק אותה והיא הריחה שוב את הריח הטוב שלו היא ידעה ששם
היא רוצה להיות, תמיד. "אז... אנחנו צריכים ללכת...." הם נכנסו
למונית ותומר פתח לה את הדלת. "בבקשה מסיה. "זה מאדאם" צחקה
נוי. "אה.... אוף.... טוב..." "אבל לא אכפת לי אמרה נוי ונישקה
אותו על האף. "אני אוהבת אותך בדיוק אותו דבר!"   הם נכנסו
למונית והחזיקו ידיים כל הדרך והתרפקו אחד על השני.  הם יצאו
מהמונית ונכנסו לצוללת. היא ראתה מרחוק את צליל ומאי צועקות
וצוחקות. הן נראו כרגיל מדהים, וגם, דרך אגב, גיל ומאיה בעיקר.
"מה קורה?" התנפלה מאי על נוי ותומר. נוי חייכה. "בואי נכנס,
כן?" "רגע" אמרה מאי "הם עושים פה סלקציה אוף זה כזה מעצבן!"
"שטויות" אמר גיל שבא משום מקום והשניים הלבנות שלו בהקו. "יש
לי קשרים בואו," הוא תפס את היד של נוי שהחזיקה ביד של גיל
שאליו מאי וצליל נדבקו. גיל סימן לבן כוסוני מאוד שעמד שם שיתן
להם להיכנס. הם נדחפו ובסוף נכנסו לביפנוך. "תודה חמוד" אמרה
מאי. "העונג כולו שלי...," הוא הסתכל על נוי וחייך אליה. "היי!
הנה אושר וליאור! אני הולך לבוא לעזרת ח-ברא! ח-בר" הוא מלמל
לעצמו כשהוא הלך לעבר השער. "איי איי מה יהיה איתו בסוף?"
נאנחה מאי. "תגידו, ראיתם את גיל?" אמר קול קטן ומעצבן, לפחות
לדעת נוי, (וזה לא היה בגלל שהיא לא אהבה אותה כל כך) הם
הסתובבו וראו את חברתו  הכוסית ביותר, מאיה. "כן, הוא הלך
להכניס את אושר וליאור" אמרה צליל. "אה הא..." אמרה מאיה.
"בסדר, תודה, ביי!" היא רצה לגיל וחיבקה אותו מאחורה. "תומר גם
חיבק את נוי. "אז... בוא ניכנס" והם נכנסו, ומאי רצה ישר לרחבת
הריקודים וקפצצה שם עם כל שאר האנשים.  נוי  ישבה שם על אחת
הספות ושקעה במחשבות. לפחות עד שצליל ותומר באו וצעקו לה
"להתעורר נויקי! בואי לרקוד!" הם משכו אותה משם והוציאה אותה
מהנוחות הכייפית שלה. מאיה כבר רקדה על הבמה הקטנה שם כשהרבה
בנים מסתכלים עליה.  מעניין מה גיל חושב על זה... חשבה נוי
לעצמה, ואז היא ראתה גיל שעון על הקיר ומסתכל עליה. הוא נראה
מדהים, כמו דוגמן דוגמני במיוחד. היא חייכה אליו והוא חייך
בחזרה וסימן לה לבוא. היא באה אליו, והוא לקח אות לבמה והם
רקדו ביחד ונוי הרגישה בעננים.
ואז  תומר קלט את זה, הוא תפס את שחר והצמיד אותה אליו, הוא
כ"כ כעס על נוי וגיל שהוא החבר הכי טוב שלו... נוי התעצבנה
ונצמדה גם היא לגיל ואז מאיה באה בין נוי לגיל וצירפתה אותו,
נוי שהייתה בשוק וכ"כ עצבנית וכ"כ מבולבלת רצה החוצה גיל עצר
את מאיה ותומר עצר את שחר ושניהם רצו אחרי נוי "אוי רק לא זה"
אמרה לעצמה. "גיל אני יכולה לדבר שניה עם תומר?" "ברור" אמר
גיל ותומר תקע בו מבט רצחני. "מה עובר עליך???" שאל תומר "כל
היום גיל גיל גיל ובטח כשאת מתנשקת אתי את חושבת על אהובך גיל
ויואו הוא גם  הזמין אותך לרקוד אז לכי גם תתנשקי איתו ואולי
תזדייני איתו זה יהיה כיף לא?!" אמר תומר בעצבים "זה לא ככה
בכלל תומר!!" "אז איך זה? את פשוט רוצה לגרום לגיל לקנא בזה
שאת איתי, נכון?" "לא נכון תומר!!! אתה לא מבין כלום!! אסור לי
להיות עם עוד בנים חוץ ממך? אסור לי לרקוד עם בנים אחרים חוץ
ממך?  מה יש לך תגיד לי?? ממתי ניהיית כל כך קנאי?!?!"  היא
הסתכלה עליו במבט חודר. "איזה שטויות נוי! תפסיקי להכחיש הכל
אוף!" תומר יצא החוצה במהירות. היא התיישבה על המדרכה כשראשה
תקוע בין רגליה. פתאום יד נגעה בעדינות בכתפה. היא הרימה ת
הראש וראתה את גיל רוכן מעליה. "היי," הוא אמר והתיישב. "אוף
מה אני עושה?! תומר עכשיו מתחיל להיות קנאי, והוא לא מסכים
להקשיב לי לכלום והוא לא מסכים להאמין בכלל למה שאני אומרת לו,
איזה מין מערכת יחסים זאת?...." "נפרדתי ממאיה" אמר גיל. נוי
הסתכלה עליו ופתחה את הפה להגיד משהו אבל בסוף התחרטה וסגרה
אותו. הייתה שתיקה קצרה, וכל אחד חשב על משהו אחר ואז גיל אמר
"אבל אני לא יודע מה מפריע לי, חשבתי שזה אבל לא..." "מה??"
אמרה נוי. "נפרדתי ממאיה כי חשבתי שפשוט די נמאס לי מזה אלב ז
לא מה שמפריע לי,,,,,,,כאילו זה גם אבל לא רק..." "מה אתה מנסה
לרמוז?" "כלום" משך גיל בכתפיו. "מה את רוצה שאני ארמוז?" נוי
לא ענתה. היא ידעה די מה היא רוצה שהוא ירמוז. היא רצתה שהוא
ירמוז שהוא אוהב אותה, ואז הם יתנשקו, ואז... ואז היא תקום מחר
בבוקר עם הרבה בעיות בחיים. היא נאנחה. למה הכל צריך להיות כל
כך מסובך? "מה יש?" אמר גיל ושם עליה יד. היא חייכה אליו חיוך
עייף. "סתם החיים... גיל מה קרה שהתחלת להיות נחמד אליי...כאיו
להתייחס בכלל?" "זה מפריע לך?" "לא בכלל לא!" "נוי..." הנה זה
בא? הנה זה בא? אולי במקרה? "נראה לי שכדאי שתלכי לתומר..."
נאנח גיל. זהו אני מצבאבוד! הוא אף פעם לא יאהב אותי ואני לא
בטוחה שאני רוצה את זה...כאילו כן אבל אני כ"כ כ"כ רוצה את
תומר וגם את גיל אבל את תומר! "כן גם אני חושבת" היא הלכה לבית
של תומר וראתה אותו יושב על המדרגות מדוכדך למדי, היא התיישבה
לידו "מה את רוצה?" "אני אוהבת אותך" "מה קרה הלכת לגיל והוא
דחה אותך אז חזרת אלי?" "מה????????.מאיפה אתה מוציא את כל
השטויות האלה?" ",אני תומר, אני אלוף בזה שחכת?" "תגיד תומר
שתית?" "למה אסור לי להגידאת האמת ולהתעצבן שאני לא שיכור?"
"לא אתה פשוט אף פעם לא מתנהג ככה" "אז אני תומר החדש תכירי
בעובדות!!" "תומר תקשיב לי טוב עכשיו! א: אין סיכוי שגיל יעשה
לך דבר כזה," "הוא כבר עשה!" תומר היסס במילה האחרונה
"מה?מתי?" אמרה נוי בתמימות? "לא כלום, לא משנה" "תומר גיד לי
מתי הספקת לאהוב מישהי ושהוא יגנוב לךאתוה?" "כלום לא קרה, לא
משנה!!" "תומר!" "מאיה..." אמר בלחש "איזה מאיה?" "מאיה
שכטר..." אמר בלחש שוב "מה??? מתי?" "לפני שהיא נהייתה חברה
שלו..." "אתה רוצה להגיד לי שאני פשרה ושכן שחכת אותי בחופש?"
דמעות עצורות עלו בעיניה "נפרדתי ממך ואז פגשתי אותה והכל ואז
הפגשתי בינה לבין גיל והיא התאהבה בגיל אחרי שהואא התחיל לדבר
אתיה בטלפון ואז הוא שאל אותי אם הוא יכול להציע לה לצאת אז
אמרתי לו שמה שטוב לה זה איכשהו בסדר מצידי...וכל זה היה בחופש
ואז ביום הראשון של ביציפר ראיתי אותך ומן כן מאוד נדלקתי עליך
שוב ואז חשבתי שלמה לא נחזור להיות ביחד" נוי, בלי להגיד כלום
קמה והלכה, היא הלכה ברגל כל הלילה, בחמש היא חזרה הביתה ונפלה
למיטה מתחת לשמיכת פוך גדולה. כשהיא קמה בצהרים היא ירדה למטה
משתדלת שלא לפרוץ בבכי במיוחד ליד אלינור וחבורתה. היא הלכה
למטבח, רועי עמד שם ודיבר עם תום "בוקר טוב ילדה!" אמר רועי,
עיניה היו אדומות וכואבות מההתאמצות של לא לבכות "היי", "הכל
בסדר?" הוא שאל "לא כ"כ אבל יהיה..." אמרה באנחה. ואז היה
טלפון והיא ענתה "הלו" אמרה "היי נוי מה המצב?" אמר הקול מהצד
השני "בסדר...מי זה?" "וווי איך נעלבתי!!!!!!!!" אמר הקול וצחק
"היי גיל!" אמרה בהפתעה "אז את כן מזהה אותי, למה לשקר??" נוי
צחקה "חכה שניה אני עוברת טלפון" היא עלתה למעלה וקראה לרועי
שינתק בבקשה "היי" חזרה אל גיל. "מה קורה?" "אההה הכל טוב...
לאן נעלמת אתמול בלילה? כולם חיפשו אותך! תומר אמר שהוא לא
יודע לאן הלכת." "תומר קקה הזה... אני לא רוצה לשמוע את השם
שלו יותר... אני כל כך שונאת אותו הזה...למה הוא נולד בכלל?
בשביל מה? איזה מין מטרה יש לו בחיים?" "ווו!!!" אמר גיל "מה
קרה לך? מה הוא עשה לך אתמול?" "לא משנה," אמרה נוי. "הוא פשוט
בן אדם חסר רגשות ומגעיל" "תספרי לי למה...!" "שמעתי שהרצון
שלו לחזור היה רק כי אתה התאהבת במאיה והכל שקר והכל כ"כ מעצבן
ושחכתי משו שנורא רציתי לעשות!" "מה זה?" "לזרוק עליו את
השרשרת" "נשמה תעשי את זה מחר" "למה אתה כועס עליו?" " לא מה
פתאום! נפלת? למה שאני יכעס עליו חוצמזה שהוא פגע בך אין לי
שום סיבה לכעוס עליו, סך הכל בנאדם נחמד!" "מה זה נחמד!"
"חחח...תשמעי אל תכעסי עליו לא אשמתו שהוא טיפש!" "אתה לא אמור
להיות החבר הכי טוב שלו?" אמרה נוי כשהיא מגחכת "כן, מה
הבעיה?" "אין בעיה פשוט לא נראה כאילו אתה לא מת עליו במיוחד"
"אני מת עליו הוא אחלה גבר" "טוב סבבה, תגיד גיל באמת, מה קרה
שפתאום אתה כ"כ שם לב אליי, ומתקשר אליי? ותגיד את האמת! אתה
מאוהב במאי או בצליל?" "חס ושלום! לא יודע אולי משהו בגישה שלי
אליך השתנה, לכי תדעי!" אמר גיל "טוב שתדע תגיד לי?" "בוודאי!
שניה יש לי שיחה ממתינה" "טוף" נוי חיכתה במשך חמישה ביפים ואז
הוא חזר אליה "נוי?" אמר "מממ?" מלמלה נוי "תשמעי זה תומר והוא
ממש ממש מבאוס אז אני אתקשר אליך עוד מעט טוב?" "נוי שקצת
התאכזבה ובאמת לא רצתה לשמוע את השם של תומר אמרה "טוב ביי"
"ביי ביי". בהמשך היום מאי נטע וצליל באו אליה והם ישבו וניתחו
את העניין ואת תומר המניאק ואת גיל המוזר. "ממש אין לי מושג מה
הקטע פה!" אמרה נטע.
"זה באמת מוזר" הסכימה מאי. "מה מוזר פה?" אמרה צליל. "באמת
מה? אין פה שום דבר מוזר תומר מניאק וגיל חמוד אבל עם גיל אין
לי סיכוי ועם תומר...טוב עם תומר..." הייתה שתיקה. "את אוהבת
את תומר?" שאלה נטע. "אוף לא, אני שונאת אותו עכשיו, אתמול
אהבתי אותו אבל..."  "בקיצור!" אמרה צליל בהגיוניות "תעשי
לתומר המון סצנות ותאמללי אותו ותעשי לו רגשי ואחרי הנקמה
המתוקה תבדקי מה עם גיל" "ווואי" אמרה מאי. "איזה תוכנית" צליל
צחקה. "כן כן אי נואו...אני חכמה! "צליל נשכבה אחורה וצחקה.
בעצם, גם מאי צחקה וגם נטע בשביל לא להרגיש בצד, אבל נוי עדיין
ישבה מדוכדכת בצד, ולא היה לה כוח לחייך, ולא היה לה כוח
לכלום. "אני בעד התוכנית של צליל..." "אבל אתן לא מבינות!!"
צעקה נוי, ופתאום קלטה שהיא צועקת. "אווי" אמרה ונשכבה אחורה
בחזרה. "אני לא רוצה לעשות לתומר כלום, אתן לא מבינות, אני לא
נקמנית לא אכפת לי עכשיו מתומר בכלל! לא אכפת לי אם אני אאמלל
אותו או לא אין לי כוח לאמלל אותו או מה, אני רק רוצה ש..."
"אבל את לא כועסת על תומר?" אמרה נטע מבולבלת. "אווחחח" נוי
נשכבה על המיטה אחרי שוטטות ארוכה בחדר בלי פתרון לאף אחת
מהבעיות שלה זה היה יום חמישי נטע ונוי התארגנו בבית של נטע,
התארגן מפגש קטן אצל אושר.
למרות חוסר המצברוח המוחלט של נוי אחרי שבוע מחורבן של אי
הצלחה בכלום נטע הצליחה לשכנע את נוי לבוא לשם.
"גם תומר יהיה שם?" אמרה נוי בקול חלש לנטע. "אל תהיי
מבאוסית" אמרה נטע. "תתנהגי כרגיל ותומר יראה מה הוא מפסיד...
פשוט אל תשימי עליו יותר מידי... אבל אל תהיי יותר מידי נלהבת
להראות לו שאת רוצה להראות לו שאת רגילה... פשוט תהיי רגילה!"
הנהנה נטע. "דדיי!!!" צחקה נוי. "כמה דברים אני צריכה לעשות?"
"ואל תהיי שקטה מידי!" נבחה נטע פתאום. נוי עשתה לא עם הראש
כאילו שהיא אומרת איי איי איי... "טוף" נעמדה נטע ליד הארון.
"אז מה אני אלבש?"  הכניסה נוי מילה "אמממ"  אמרה נטע. "תבחרי
פשוט משו ו.... זה לא כזה עקרוני" נטע כבר הייתה מלובשת
ומאופרת. "טוב נוי" היא נעמדה לידה. "את צריכה להראות נורא טוב
אבל כאילו רגיל" "בסדר, בסדר נטקע" "נטקע?! תגידי מה עבר
עליך??" נוי ונטע נקרעו מצחוק כמה דקות ו "אז מה אני צריכה
ללבוש?" אמרה נוי פתאום. "אני יודעת!" אמרה נטע והוציאה מהארון
מכנסיים שחורות, וגופיה סגולה כהה צמודה. נוי לבשה מה שנטע
נתנה לה ולמרות הרגשה הרעה בקשר לאיך שהיא נראית היא נראתה
מדהים. היא עשתה קוקו גבוהה ושמה סרט בצבע של החולצה.
והן יצאו לכיוון הבית של אושר. גיל כבר ישב שם עם תומר וגרס
אוכל "היי בנותס!" צעק גיל בפה מלא אופייני לבן. אושר יצא
מהמטבח  עם חולצה מוכתמת "מה קרה?" שאלה נוי את אושר אחרי
שאמרה שלום עם הסנטר לגיל ומתומר התעלמה, "גיל אכל ותקע את
המרפק בפיתה עם חומוס שלי והעיף אותה על הבגדים..." גיל נקרע
מצחוק, צחוק מלווה ביריקה של הכרוב מהפיתה שלו על תומר נוי
התחילה גם לצחוק וגם נטע...רק תומר שקע בסנדוויץ' שלו בעצבים
על היריקה שקיבל על המכנס שלו ואושר גיחך ועלה למעלה להחליף
חולצה. מאי הגיע במראה מפציץ כמובן ואחריה מעדה צליל אל תוך
הבית.
ליאור נכנס "שלום אנשים" אמר בקול הצרוד שלו. "שלום איש!"
החזיר גיל תשובה.
"אז מה עושים? משעמם פה" אמר ליאור. "רק הגעת כבר משעמם?" שאל
גיל "כן, איפה החשפניות איפה הבלגאנים וסקס" "אוי תשתוק!" אמרה
מאי "מישהו דיבר אתך?" פנה אליה "אף אחד לא דיבר אליך ואתה
מדבר!" עקצה אותו מאי "מכות, מכות!" צעק גיל ומאי הסתכלה עליו
במבט זועם "סתם!" אמר בשקט. "ליאור כשאין לך מה להגיד אל תגיד!
זה סתם כאב ראש!" "אני אגיד מה שאני רוצה להגיד מתי שאני רוצה
להגיד אותו גם אם את הוד מלכותך אוהבת את זה או לא אוהבת את זה
זין בריבוע עליך!" חייך ליאור חיוך מתגרה. "חה חה נורא נורא
בוגר! טיפש..." סיננה מאי. וליאור נחת על הספה ליד גיל בעצבים.
אחרי בערך חצי שעה של צחוקים ודיבורים בנוגע לסרט שהם ראו
(צעקה פעם רביעית...) "אני הולכת להביא פופקורן..." מאי אמרה,
קמה והלכה למטבח. אחרי חמש דקות גם ליאור קם. "מישהו רוצה משהו
לשתות?"  "כן!!" אמר גיל, "גם אני רוצה..." אמר תומר בשקט,
השקט המוזר שהוא היה בו כל הערב צליל ונוי הצטרפו לבקשה וליאור
הלך למטבח. ליאור ומאי כאילו התעלמו אחד מהשני בשהותם המשותפת
במטבח. ואז פתאום מאי הסתובבה לקחת לעצמה מים וליאור הסתובב עם
הכוסות מים האחרונות ו"המבוקשות", התנגשו ושתי הכוסות המים
האחרונות התרסקו על הרצפה, ליאור ומאי הסתכלו אחד על השני במבט
זועם אבל עם שמץ של חיוך. מאי וליאור התכופפו לנקות את הבלגאן
שעשו, מאי קמה כדאי ללכת להביא סמרטוט רצפה ואז היא החליקה
וליאור תפס אותה בזרועותיו. היה לה כ"כ  נעים שם, היא הביטה
אליו הוא הביט בעיניה החומות העמוקות והכ"כ יפות, פתאום
שפתותיהם נצמדו לנשיקה סוערת ומלאת תשוקה. כשהם נפרדו הם היו
בשוק והם עברו על זה בשתיקה עם נעיצת מבטים זה בזו, הם חזרו
לסלון "מה כבר שברת נזק?" שאל אושר
"כלום...רק שתי כוסות..." "יופי יא מטומטם!" "זאת הייתה גם
אשמתי!" אמרה מאי "ואני מוכן לשלם על הנזק אדון אושר..."
"ועוני!" הוסיף גיל למלותיו של ליאור וחטף מרפק בצלעות מאושר
"יש לי מן חשש שאני מציק!" ואז נוי רצה החוצה בבכי, גיל קם ורץ
אחריה לפני שכל חברה אחרת שלה הספיקה לצאת בעקבותיה.
היא ישבה על המדרכה ובכתה, גיל התיישב לידה "היי מה קרה?"
"כלום...!" אמרה נוי והתייפחה מעט. "נו נוי...אני לא לוחץ אבל
את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי!" "חשבתי שאני יכולה לסמוך על
תומר!" טמנה את פניה יותר עמוק בידיה. "נוי מה תומר עשה?"
"השתמש נגדי בדברים שסיפרתי לו!!" והיא בכתה יותר גיל חיבק
אותה אליו ונתן לה להירגע, היא בכתה עליו עוד כמה דקות ואז
נרגעה, הם נכנסו הביתה ועלו לחדר אמבטיה כדי שנוי תשטוף פנים.
היא שטפה פנים ופניה היו רטובים ואדומים, נוי באה לנגב את פניה
אבל גיל עצר אותה ושלח לטיפה אל שפתיה. נוי הסתכלה אליו והוא
קרב בעדינות ונישק אותה, הוא נשען על הדלת כדי לסגור אותה ואז
חיבק את נוי במותניה. נוי חשה שהיא מתעלפת עוד כמה שניות ממה
שקורה עכשיו. ואולי לא כדאי, והרי היא תפגע ממנו בסוף כ"כ אבל
לוותר על הזדמנות כזאת עם מי שהיא דלוקה עליו כבר כ"כ הרבה
זמן? היא שיתפה פעולה (מן הסתם) וחיבקה את גיל חזרה.
הם התנשקו כמה דקות מדהימות ובסיומן נוי הלכה אחורה והתיישבה
על דפנות האמבטיה, גיל בא והתיישב לידה. "מצטער...אם זה לא היה
במקום הייתי צ..." נוי שמה אצבע על פיו "אם זה לא היה במקום
היית יודע, תסמוך על זה" אמרה נוי בלחש וחייכה חיוך מבויש.
הוא שם את ידו על ירכה הדקה הם באו להתנשק והייתה דפיקה על
הדלת "כן" אמרו ביחד
מאי נכנסה ביקשה "סליחה על זה שאני מתפרצת ומפריעה ככה אבל
נויש את בסדר חמודה?" והיא חיבקה אותה "כן אני בסדר" אמרה נוי
והביטה על מאי בעיניים אדומות "הכל בסדר? הקקה הזה לא אונס
אותך?" חייכה מאי "לא" צחקקה נוי לעצמה והסתכלה על גיל "טוף
אני ארד למטה ואשאיר אתכם לדבר. טה טה!" בדקה שהדלת ננעלה
שפתותיהם ננעלו יחד איתה, ידו על צווארה מלטפת ונוגעת וידה
מתחת לחולצתו, בודקת את נעימות "המוצר" שראתה עד עכשיו רק
מרחוק ורק בנות אחרות, לא היא נוגעות בו, בטיולים שנתיים
ושות'.
אחרי בערך שעה של נגיעה, לא נגיעה, נשיקה, לא נשיקה הם החליטו
לרדת למטה כולם היו שקועים ב"אלמנט החמישי" ב"מולטי פס" המוכר
של המדהימה הג'ינג'ית שמברברת כל הסרט שטויות ובסוף מצילה את
העולם. הם התיישבו על השטיח כי על הספה לא היה מקום לשניהם תוך
חמש דקות נוי שקעה בשינה עמוקה.

נוי קמה בערך בשלוש, משום מה כולם ישנו וליאור ומאי לא היו שם,
היא שמעה קולות מלמעלה ולכן הניחה מה קורה והתיישבה. גיל
שהרגיש בתזוזה שלה קם חלקית "קרה משהו?" אמר מתוך שינה "לא
תחזור לישון" חייכה נוי "בטוח?" "מהממ" "מאה אחוז?" "יאפ"
"מבטיחה?" "כן!!" צחקה בשקט "טוב" חייך ומשך אותה אליו. התנשקו
וגיל נרדם שוב. נוי נשארה ערה בהתה בתקרה והקשיבה (בלית ברירה)
לקולות הבוקעים מלמעלה.
היא חשבה על כ"כ הרבה דברים: על מה יהיה עם הדברים שתומר אמר
לה והדברים שהוא יודע שהוא דופק. היא שכבה ככה, חושבת וחושבת
ואז התחילה לעלות השמש. נוי יצאה החוצה ושיכולים לפגוע בה,
ואיך היא האמינה לו שהוא באמת אוהב אותה, ושוב הוא פגע בה, ומה
יהיה עם גיל, ובטח זה לא אומר בשבילו כלום, הנשיקה הזאת והמגע
הזה, זה בטח כמו כל שאר הבנות ונשענה על הגדר של הבית והסתכלה
על הזריחה "אני מצטער" שמעה קול מאחוריה, זה היה תומר. "אבל
אני עדיין חושב שאת די

!" "סליחה?" "מה ששמעת! או שגם לשמוע קשה לך" "תומר תירגע!
מה עובר עליך?" "הרבה דברים והרבה דברות...!" "לך תזדיין תומר
אני לא שמה זין עליך ולך תדפוק כמה בנות שרק בא לך!" "אני לא
מאמין! נוי מקללת??" "נוי תמיד מקללת!" אמרה נוי "מה אתה הופך
אותי לכזאת תמימה??" "נוי את תמימה ואת לא יודעת כלום על
החיים!" "אה ואתה כן יודע?!" "אני לפחות יודע מה זה להזדיין!"
"יופי לך!" חייכה נוי חיוך מלגלג.
"תומר יכולנו לגמור את זה הפעם יפה! למה כל דבר אצלך צריך
להיות כ"כ עקום וסיוט?" "רק בוקר וכבר אתם רבים?" יצא גיל
החוצה "כנסי שניה" אמר גיל לנוי והוביל אותה לעבר הדלת. "אוקי,
תומר, בוא ננסה לדבר שניה כמו בני אדם פעם אחת בחיים שלנו!"
תומר הביט בו במבט של 'דבר' "אני לא יודע איך זה יצא שרציתי את
נוי בפעמים שאתה רצית אבל אני רוצה אותה ואני לא הולך לוותר
עליה." "אם אתה לא הולך לוותר עליה למה אנחנו עושים את השיחה
הזאת בכלל" אמר תומר ונשען על הקיר "כי אנחנו רוצים לסדר בנינו
את העניינים..." "לא גיל, אתה זה שרוצה לסדר ת'עניינים בנינו!"
!
אחרי הצוהריים היא ישבה בחדרה והאזינה לגלגל"צ ואז מבזק קטע את
רצף המוזיקה-"מטוס התרסק בתוך בנייני התאומים בניו יורק, אנו
חוששים שיש אלפי הרוגים אך ננסה להיות אופטימיים ונעדכן אתכם
מהמשך..." נוי שעדיין הייתה בשוק ובכלל לא קלטה מה קרה, ירדה
למטה כדי לא להיות לבד. רועי ישב שם על הספה וחיכה לאלינור
שהתקלחה. בחדשות הראו שוב ושוב את התמונות המזעזעות של המטוס
נכנס בבניינים. נוי התיישבה על הספה צמוד יחסית לרועי, בשביל
להיות קרובה יותר לטלוויזיה, היא בקושי שמה לב שרועי שם. "איזה
נורא", הוא אמר. רק עכשיו היא שמה לב שהוא שם, היא הסתכלה עליו
בהלם. "כן..." . לאחר שהתאפסה מעט הם התחילו לדבר על זה. "ממתי
זה?" נוי שאלה. "לא יודע, הרגע פתחתי." נוי חזרה להסתכל על
הטלוויזיה  ורועי המשיך להסתכל עליה. כשהיא שמה לב לזה היא
החזירה לו מבט. הם נשארו ככה כמה שניות, מסתכלים אחד על השני.
הוא קירב את הפנים שלה אליו כשהוא מחזיק בסנטר שלה בעדינות
ונישק אותה נשיקה קטנה, עדינה ומהוססת. המבט שלו כאילו שאל אם
זה בסדר. היא נישקה אותו נשיקה גדולה לשם שינוי אבל בכל זאת
עדינה. כל זה היה על רקע המטוס השני שמתרסק. אחרי כמה דקות
נפתחה דלת חדר האמבטיה. הם ניתקו אחד מהשני בשניה. נוי
התיישבה, יישרה את שיערה וחזרה לבהות בטלוויזיה. אלינור ירדה
במדרגות בשמחה. "וואי יש לי מצב רוח טוב היום". שניהם שתקו.
"מה קרה לכם שניכם??". "התרסקו שני מטוסים בתוך בנייני
התאומים." אמר רועי. "מה!? זוזי רגע" אמרה לנוי. נוי רצה
למעלה, לחדרה. "לאן את הולכת?? התכוונתי שתפני לי מקום לא
שתעלי למעלה טיפשה!" נוי לא אמרה כלום. "מה קרה לה?" שאלה
אלינור את רועי. "לא יודע... אני אלך לשאול אותה". הוא דפק על
דלת חדרה ופתח אותה  בלי לחכות לתשובה. היא עברה משכיבה לישיבה
על המיטה והסתכלה עליו. הוא נשען על הדלת של החדר. "לא היינו
צריכים לעשות את זה, אני לא הייתי צריך לעשות את זה, מצטער
שהתחלתי עם הכל." "כן, גם אני, זה היה טעות, נשכח מהכל?". הוא
חייך חיוך צבוע במקצת ויצא מהחדר. היא רצתה אותו. הנשיקה הזאת
רק גרמה לה להבין שהיא רצתה אותו כבר הרבה לפני כן.
היא הייתה כ"כ מבולבלת! הדבר היחיד שהייתה בטוחה בו זה שהיא
רוצה את רועי. ושוב היא נדפקה עם בן שלא ייקח אותה
ברצינות...לפחות ככה היא חשבה, היא לא ידעה איפה היא, למה היא,
ומתי היא, היא חשבה על כ"כ הרבה דברים. כל הבלבול היה מעורב גם
עם ייסורי מצפון, יש בערך מיליון הרוגים בתאונת מטוס ומה
שמפריע לה זה נשיקה מטומטמת? אבל בשבילה היא לא הייתה
מטומטמת... באותו רגע הדבר היחיד שהיא הייתה בטוחה בו היה
רועי, היא רצתה את רועי כל כך.
מאי, צליל ונטע אמרו לה שאם הוא אמר שהנשיקה הייתה טעות בשבילו
אז הוא מתכוון לזה. "גם אני אמרתי שזה היה טעות! התכוונתי
לזה?? לא."
לא היה אכפת לה מה כולם חושבים. היא תשיג אותו לא משנה מה.
בחיים היא לא הייתה בטוחה יותר בקשר לבנים. רועי הוא היחיד
שנתן לה הרגשת ביטחון והנשיקה... הוא לא נראה כמו אחד שמנשק
ככה...... בבית ספר היא ראתה אותו כל הזמן. הם לומדים באותו
בית ספר כבר 4 שנים ואף פעם היא לא ראתה אותו כל כך הרבה פעמים
ביום, היא חייכה אליו כמעט בכל הפעמים והוא הזיז את המבט. הוא
התחמק מלבוא לאלינור וכשהוא כן בא הם לא תקשרו כמעט חוץ מהיי
וביי.  נוי עשתה הכל כדי שהם ידברו, יצחקו או סתם יסתכלו אחד
על השני, במשך חודש כמעט עד שנמאס לה. היא היחידה שתרמה לקשר
הזה אם אפשר בכלל לקרוא לזה קשר. יום אחד בבית ספר היא ראתה
אותו הולך לבד, הוא אף פעם לא הולך לבד. היא הרגישה שזה הגורל
והלכה לדבר איתו. "אנחנו צריכים לדבר". הוא היה מופתע. "בוא
נלך לדשא", היא אמרה. "אני לא יודעת מה הבעיות שלך! הבנתי כבר
שאתה לא רוצה אותי ושבשבילך הנשיקה הזאת הייתה טעות אבל אל
תתחמק ממני ככה , זה לא מגיע לי, כי אני נהניתי מהנשיקה הזאת
וזה לא פייר שאני גם זאת שנהנית מהנשיקה וגם זאת שסובלת! אין
לי מושג מאיפה  בא לי הביטחון הזה אבל אני רוצה אותך, ובחיים
לא רציתי ככה מישהו ומאז הנשיקה אני לא מפסיקה לחשוב עליך
אפילו לשנייה ואתה..." הוא סתם לה את הפה בנשיקה, היא לא חשבה
שיכולה להיות נשיקה יותר כייפית מהקודמת אבל היא טעתה. הוא
הניח את היד שלו על המותניים שלה וליטף אותן בעדינות. היה לו
הרבה יותר ביטחון מהנשיקה הקודמת. "העליתי לך ת'אגו הא?" היא
שאלה. "מה?", הוא אמר. "כלום, לא משנה" היא אמרה בחיוך והמשיכה
את הנשיקה. היא שמה לו יד בין הלחי לצוואר וליטפה אותו בעדינות
עם האגודל. "באמת חשבת שאת היחידה שנהנית מהנשיקה הקודמת?",
הוא שאל. "ממממ... כן... נראה לי." "טיפשונת...  אני רוצה אותך
כבר בערך חודשיים מלפני הנשיקה, זה לא אשמתי שאת עיוורת."
"עיוורת?? מי התעלם ממני עכשיו חודש?? " "כי חשבתי... חשבתי
ש... לא יודע מה חשבתי." "זה בסדר..." אמרה נוי ונישקה אותו
שוב, היא לא ידעה שהרגע הזה שהיא חיכתה לו כל כך הרבה זמן יהיה
כל כך כיף.

"שמועות עוברות מהר בבית ספר הזה", אמרה נוי בהפסקה אחרי שמאי
סיפרה לה על התגובה של גיל כששמע על עליה ועל רועי. "וואלה??
הוא מקנא? דווקא חשבתי שזה לא יזיז לו... " "תעשי לי טובה"
אמרה מאי. נוי חייכה חיוך זדוני. בהפסקה הגדולה גיל בא לנוי
וביקש לדבר איתה, זה היה נראה כאילו הוא תכנן את הרגע הזה כמה
ימים לפני כן. "אני אוהב אותך. אין לך מושג בכלל כמה."
"גיל..." אמרה במבט של אכזבה. "חשבתי שגמרנו עם זה..." "כל מה
שקשור אליך לא נגמר בשבילי... " "למה אתה חייב לקלקל הכל???",
אמרה נוי. "למה כל פעם שטוב לי בחיים ושאני סופסוף רוצה מישהו
וגם הוא אותי ושום דבר לא מסובך אתה חייב לבוא ולסבך את זה??"
"את לא מבינה!", "אם היית יודעת על חצי מהדברים שעוברים עליי
בחיים היית מבינה אבל את לא יודעת וגם אל תטרחי." הוא הלך
בהליכה מהירה ולחוצה לכוון הכיתה. "לא אכפת לי, שהוא התנפל
עלי, שיהרוג אותי מצדי, אני רוצה את רועי ובפעם הראשונה העובדה
שגיל אוהב אותי לא מפריעה לי", אמרה נוי למאי בשיחה של ההפסקה
של אחרי.  "נו, זה יופי!" אמרה מאי בחיוך. "זה אומר שאת באמת
באמת אוהבת את רועי..." "כן..." מלמלה נוי אבל משהו בתוכה לא
היה ממש שלם עם זה.
בסוף הלימודים היא פגשה את רועי ליד השער. "שלום חמוד!" היא
אמרה ובנשיקה. "תקשיבי נוי, ראיתי היום את גיל מדבר איתך, ואז
נראית נורא עצובה... הוא עשה משהו שהעציב אותך? פגע בך? כי אין
לך מושג כמה אני שונא את הילד הזה, ואני אהיה שמח מאוד לסיבה
טובה להרביץ לו!" "סתום!" אמרה נוי בפתאומיות. "מה?" אמר רועי
מבולבל. "כלום. פשוט... הוא לא עשה לי כלום, באמת. אתה לא צריך
לחפש סביבות להרביץ לאנשים, במיוחד אנשים שאין לך סיבה בכלל
לשנוא אותם!" "ווי נויקי מתוקה, מה את מעוצבנת כ"כ? הוא פשוט
ילד מעצבן ודו פרצופי... בחיים אל תאמיני למילה שהוא אומר
לך...מאז מה שהוא עשה לשחר שנה שעברה..." נוי הסתכלה בו
בעניין. "לשחר? דווקא אני שמעתי עליה דברים...על איך היא שיחקה
בו למשל..." "זה בכלל לא היה ככה! מי סיפר לך?" "תעשה טובה,
רועי כאילו שאף פעם לא שמת לב שאחותך כלבה! למה להאשים את
גיל??" הלחיים שלה היו אדומות, והיא הופתעה מאיך שהיא מנסה
להגן על גיל ככה, אחרי כל הדברים שהוא עשה לה..."אחותי לא כזאת
כלבה, זה שיש לה שם כזה זה לא אומר!! היא הילדה הכי מתוקה
בעולם!! את וכולם בכלל לא מכירים אותה, ו-" "אוקי, תודה רועי
על הליווי הביתה, אבל אני חושבת שהגעתי. רוצה להיכנס לאלינור?"
"נויקי, מה יש לך?..." "כלום. ביי" היא נכנסה לבית בריצה , רצה
לחדר טרקה את הדלת ונשכבה על המיטה. היא לא רוצה להתאהב בגיל
שוב, למה היא מנסה להגן עליו...? היא יודעת שהוא גם כלב מגעיל,
שלא יודע מהחיים שלו, ושרועי מתוק וחמוד ורק מנסה להגן על
אחותו הקטנה...אבל זה לא עזר בכלל... הלב שלה לא היה עכשיו אצל
רועי, הוא נטה יותר לצד של גיל...
היא קמה מהר מהמיטה רצה לטלפון וחייגה לרועי, לבקש סליחה על
ההתנהגות המגעילה ביותר שלה היום, ולהגיע למסקנה שהוא באמת הכי
מתוק...
"הלו?" "כן?" ענה לה קול נשי. "אפשר...אפשר את רועי?" "הו כן
רק רגע... רועיקי!"
"הלו" ענה לה קולו הסקסי של רועי. "רועיקי?" היא צחקקה. "די!
זה לא אשמתי שאמא שלי קוראת ככה עדיין...חוצמיזה אני שמעתי איך
אמא שלך קוראת לך..." "נו איך?" "נוקה" "לא היא לא" "טוב היא
לא" היא חייכה לעצמה בטלפון. "אגב, נויקי מה קרה שאת מתקשרת?
ומה זה היה קטע המגעיל הזה שעשית לי היום?... כל הניסיון הזה
להגן על גיל... את לא... את לא מא ה.




אחרי שיצאו את דלת הבית תום פתח בשיחה "נוי?" "המם?" המהמה.
"אני יכול לדבר איתך על בנות?" "לההה...ברור שאתה יכול פשוש!"
"אוקי. יש איזה ילדה בכיתה שלי שאני מן...את יודעת דלוק עליה!
ואנחנו...יושבים ביחד...והיא חמודה ויפה נורא!" נוי שחייכה
לעצמה על המתיקות  שאחיה הקטן יכול להוציא במשפט "אז מציע לה
ללכת לסרט או משו!" "אבל יש המון בעיות!" "מה הבעיות?" אמרה
נוי בצורה עניינית. "אני לא יודע אם היא תרצה כי...כי...לפעמים
אני לא נחמד..." "במה מתבטאת ה 'אי נחמדות' שלך?" "אני אידיוט!
חטפו ה איזה עבודה ובמקום לעזור לה המפגר עזר להם, נוי היא
אמרה שהיא שונאת אותי ושהיא לא תדבר איתי בחיים, והיא לא דיברה
איתי מאז יום ראשון, והיסיתי להיות נחמד ואפילו הצעתי לה לקנות
לה שוקו באת ההפסקות והיא פשוט נפנפה את השיער הבלונדיני שלה
והתעלמה!" "אוי...! אז אולי פשוט תגיד לה שאתה מצטער!" "אבל
אני לא יכול!" "למה?" "כי אני בן!" "מה הקשר יא שוביניסט קטן,
עם הגישה הזאת יש הרבה בנות שלא ירצו אותך אתה יודע?!" "זה לא
בא משובינטסיות-" "שוביניסטיות..." "לא משנה...זה לא בא מהמילה
הזאת, זה בא מפחד! היא תתעלם ממני גם כשאני אבקש סליחה" "אם
היא באמת תתעלם אז היא קקה והיא לא שווה ילד מתוק ורגיש וכוסון
כמוך!" תום חייך ונוי שוב שקעה במחשבות המדכאות.
"יש לנו משהו שנראה לנו שישמח אותכם" אמרו הוריהם של משפחת עדן
בארוחת הערב  "אני ואמא טסים לשבוע וחצי לחו"ל!" "לא חשבתי
שיכול לקרות דבר יותר טוב" אמרה אלינור באנחה. "אנחנו משאירים
את תומר לטיפולכן בנות, תומר אני חושב שהבנות יודו לך אם תודיע
להן איפה אתה ואצל איזה חבר אתה ישן ותשאיר מספרי טלפון!"
"טוב...". רק נוי ישבה שקועה במחשבותיה בקושי מקשיבה לנעשה
בבית. היא רק שמעה את תום שואל מתי הם נוסעים ואת אמא עונה
שבעוד שבוע. עוד שבוע היא תוכל 'לחיות את החיים המשוגעים' היא
גיחכה לעצמה.

המשך יבוא...