את שאננה לחיזורי כמו שהמדינה שאננה לפיגועים
אי אפשר להתמסר לכל חיזור בנפרד
זה לא יגמר לעולם
עדיף לרכז את ההתרפקות ביום מיוחד,
מאגד בתוכו את כל החיוכים,
אולי מתישהו באיזור החגים
כשבמילא בתי העסק סגורים.
את מדברת בקודים חדשים
ואני כבר חייל זקן, שלא זוכר
את כל מה שלמד בטירונות,
ורק נותר מבולבל ברשת דוממת.
אני מפצועי המלחמה שלא היתה לי,
ואני מדגיש לי, כדי לא ליצור אשליה
שבכלל לא היתה.
אבל לא עלי
מעלי.
היא עברה לי מעל הראש בזמן
ששיחקתי חייל, וחייל היום זה לא הרבה
יש אנשים במשחקים תפקידים חשובים יותר
כמו הרוגים.
יש לאלתר לשנות את הווי המדינה למצב החדש
להתחיל ללכת מהר יותר. רחוק יותר אחד מהשני
ללמד את הילדים בגן שכבר מותר לקחת ממתקים מזרים
אבל לא במקומות הומי אדם
ההמון מזיק לבריאות
ללמוד להיות הכי פחות משתלם לטרור.
לא להיות ליד אנשים אחרים
לא ללכת במקומות ידועים
לא להיות פוטוגני
לא להיות נחסר בהעדרך
יותר קל להיות כשיש מעט להרוויח מעזיבתך.
ואם כבר ללכת, אז להיות מוכן מראש
מכתב
תמונה לעיתון
לחלוק עם חברים את הפחד
את החרדה
את הבקשה האחרונה
את המסר לאומה
"הוא היה אוהב את זה"
ו"זה מה שהוא היה רוצה".
איזבל לאן ברחת עם האוצר שלי ?
נתתי לך אותו לזמן קצר,
רק לשמירה רק להשגיח
אבל את שמרת לעצמך
לא חלקת איתי אותי. |