אני לא רוצה לנשום יותר
את האוויר שהעולם נותן לי,
הקירות היציבים שלי
מתחילים עכשיו ליפול
ואי אפשר לראות את המראה
כשהטיפות זולגות עלינו,
מתי סוף-סוף יהיה כבר אור?
נמאס לי כבר לשאול.
אני רוצה ללכת הלאה
אני לא רוצה לבכות יותר
ואי אפשר יותר לנשום
ואין לי עם מי לדבר
כי אף אחד כבר לא יכול
לספוג את כל הרגשות
שמציפים אותי עכשיו-
לחיות או לא לחיות?
יש בי פחד שסותם
את הכבישים בפקק ארוך,
הוא מסנוור את העיניים
שרוצות לראות אמת,
הזכוכיות של המראה
הלבנה שבתוכי,
מצביעות כי הגיע שוב
הזמן שלי לתת.
אני רוצה ללכת הלאה
אני לא רוצה לבכות יותר
ואי אפשר יותר לנשום
ואין לי עם מי לדבר
כי אף אחד כבר לא יכול
לספוג את כל הרגשות
שמציפים אותי עכשיו-
לחיות או לא לחיות?
הפחיות החלולות של הדמעות
שלי נופלות
על הרצפה ואיזה רעש
מהדהד עכשיו בפנים,
כמו פצצה שלא עומדת
עוד בלחץ שסביב לה
וחופרת תעלה
וזר עמוס פרחים.
אני רוצה ללכת הלאה
אני לא רוצה לבכות יותר
ואי אפשר יותר לנשום
ואין לי עם מי לדבר
כי אף אחד כבר לא יכול
לספוג את כל הרגשות
שמציפים אותי עכשיו-
לחיות או לא לחיות?
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.