"ידיו השזופות נגעו בעורה החשוף. הוא הפשיל את כתפיות שמלתה
ונגע בעדינות בכתפיה הלבנות. בעיניו הירוקות נראה ניצוץ של
תשוקה. גופותיהם נפגשו בין שיחי הורדים. בעוד הוא מעביר את ידו
על גווה החשוף, ידע אליוט, כי הוא איננו עוד הגנן של מיס פני.
קולות ההנאה שהשמיעה הגבירה, הוכיחו שעתה, הפך אליוט למאהב
שלה".
  היא כיסתה את מכונת הכתיבה כשמבט של חוסר רצון על פניה.
לאחר מכן, ניקתה את משקפיה בעזרת פיסת בד שמצאה בכיס חולצתה.
היא הרכיבה שוב את משקפיה, וניגשה למטבח להכין לעצמה כוס תה
חמימה. התה החמים הרגיע מעט את עצביה. היא חזרה לחדר העבודה
והתיישבה בכיסא העבודה שלה. אליזבת בהתה בארונית הספרים שלה.
כמו דברים רבים בביתה של אליזבת, הייתה ארונית הספרים עשויה עץ
מהגוני עתיק. מבטה של אליזבת נח על סדרת הספרים במדף העליון.
"תשוקה בגן הורדים", "אהבה בחצר האחורית" ו"תענוגות אביב בשדה
חרציות", היו שלושת ספריה האחרונים, שלושתם רבי מכר. גם הספר
שעבדה עליו עכשיו יהיה רב מכר, אין שום ספק בכך. לקוראים אף
פעם לא נמאס מרומנים זולים, אך האמת היא שלאליזבת כבר דיי
נמאס. היא פרשה לחדר השינה ונשכבה על מיטתה. עיניה נעצמו, והיא
החלה לדמיין את אליוט.
  "גופו השרירי רכן על גופה השברירי, והיא ידעה שאסור לו
להיות שם. "מה אם מישהו ייכנס" חשבה, בעוד גופה רועד תחת ידיו
החסונות של אליוט".
  היא פקחה את עיניה במהירות וקמה מן המיטה. "עליי להישאר
מרוכזת, אם ברצוני לגמור את הספר היום" חשבה. הספר החדש כמעט
גמור, אך מר וות'רבי, העורך, דחק באליזבת כל הזמן. הוא הייה
אדם שאהב כסף ולא אהב לחכות זמן רב מדי בכדי לקבל אותו. "הם
יקנו את זה בכל מקרה" הוא הייה אומר "זה לא משנה מה את כותבת,
רק תגמרי עם זה כבר!".
אליזבת צעדה באחוזה הענקית. הייה זה יומה החופשי של גברת
ספנסר, העוזרת, והבית נראה ריק מתמיד. היא ניגשה אל אחד
החלונות בקומה העליונה, והביטה החוצה. הבית הייה מוקף בעצי
צפצפה גבוהים מכל צדדיו והוביל אליו שביל עפר קטן ואפור.
אליזבת הביטה על עצי הצפצפה, היא הרגישה שהם סוגרים אותה ולכן
הסיטה מבטה אל שביל העפר הקטן. היא חיכתה מספר דקות, מצפה
למישהו שיגיע בשביל המוביל אל הבית, אך אף אחד לא הגיע.
היא סגרה את החלון והחלה להסתובב בין חדרי האחוזה. שום דבר
מיוחד לא קרה באף אחד מן החדרים ולכן חזרה אל מכונת הכתיבה.
  " 'שלום', אמרה ביתה הצעירה של ג'יין. 'שלום' החזיר לה
אליוט. 'מה אתה עושה?' שאלה הבת, ששמה הייה ג'ולי. 'שום דבר
מעניין' ענה אליוט 'רק אוסף את העלים היבשים'. הוא התכופף
להרים מספר עלים, בידיעה ברורה שג'ולי בוחנת את אחוריו. היא
התיישבה על כיסא הנדנה שלידה ושילבה את רגליה. שמלתה הקצרה
נמתחה על שוקיה הבהירים. אליוט הסתובב אליה ואמר 'גבירתי, אין
בכוונתי להישמע בוטה, אך ברצוני להגיד שעינייך הן היפות ביותר
שראיתי מעודי'. ג'ולי חייכה ופיזרה את שיערה. 'תודה' היא אמרה
והסתכלה בפניו המרשימים של אליוט, בעוד הוא מתכופף ונוגע
בירכיה החשופות. הם התנשקו. שפתיה המלאות של ג'ולי כמו נמסו
בפיו של אליוט ו...".
  אליזבת הפסיקה לכתוב בפתאומיות והביטה במה שכתבה בחוסר
רצון. היא עצמה את עיניה ושקעה במחשבות עמוקות, היא ידעה שזה
לא נכון. לבסוף נאנחה והמשיכה לכתוב.    
  "...עיניה היפות נעצמו. כיסא הנדנדה התנדנד בפראות בעוד
ג'ולי הופכת לאישה...".
  אליזבת השליכה את הדף המודפס אל ערימת הדפים שעל השולחן
וקמה מכיסאה. היא הלכה אל חדר האמבטיה ונכנסה למקלחת. המים
החמימים ששטפו את גופה הכניסה אותה למצב של שלווה זמנית והיא
עצמה את עיניה.
  "טיפות הגשם גלשו על גופה העירום בעוד אליוט ליטף אותה
בעדינות. חום גופו של אליוט הגן אליה מפני קור הגשם בעוד הם
שוכבים על הדשא הרטוב. היא הביטה כלפי מעלה אל הטיפות שירדו על
פניה והרגישה את אליוט בתוכה".
  אליזבת יצאה מהמקלחת והתעטפה במגבת. היא הביטה במראה,
מסתכלת על פניה המקומטות ושיערה הדהוי. לאחר דקות מספר, הוציאה
קופסא של גלולות שינה מארון התרופות. היא הסתכלה על הקופסא
ומחשבותיה נדדו. לבסוף נטלה גלולה אחת ויצאה מחדר האמבטיה. היא
חזרה לחדרה ונשכבה על המיטה. עיניה נעצמו, בעוד היא מדמיינת את
הקירות נסגרים עליה.
  "הוא החזיק בידה ולקח אותה דרך שדה החרציות. הם רצו בשדה
הפתוח עד שהגיעו לאגם. הם הביטו באווזים המתרוממים והתנשקו.
שם, על חוף אותו אגם, איבדו לראשונה את תמימותם".
  אליזבת זינקה ממיטתה ומיהרה אל המטבח להכין לעצמה כוס קפה.
היא הביטה באדים שעלו מהכוס החמה ולפתע נדמה לה שראתה בהם את
דמותו של אליוט. היא ניערה את ראשה ושתתה את הקפה המהביל. לאחר
מכן, חזרה לחדר העבודה והביטה בדפים המודפסים שעל השולחן. היא
ניגשה אל האח והבעירה בו את חתיכות העץ. כשאש התחזקה, לקחה את
הדפים המודפסים והשליכה אותם אל תוך האש. לאחר מכן, רוקנה את
מדפי הספרייה וזרקה את רבי המכר אל הלהבה הבוערת. היא הביטה
בספרים המתלקחים במשך מספר דקות ולבסוף חזרה לחדר האמבטיה. היא
נטלה את קופסת הגלולות מארון התרופות ופתחה את המכסה. עיניים
מלאת עצב הביטו באליזבת מהמראה, בעוד היא מסתכלת בה פעם אחת
אחרונה.
  "אליזבת נגעה בידו של אליוט. הם ישבו בשדה החרציות והביטו
בשמש השוקעת. 'סוף סוף אנחנו ביחד' אמרה אליזבת. 'כן יקירתי'
ענה אליוט 'סוף סוף'. הוא ליטף את צווארה הארוך ונישק את
שפתיה. השמש שקעה על זוג האוהבים, ואליזבת ידעה שמעכשיו תהייה
מאושרת".