=אוייייי...  יונית... יונית גרה בהתנחלות עופרה שבשומרון
ונחשבה לנערה מסורתית יפיפייה, מהסוג שרואים ברחוב ומסובבים את
הראש.  יפה וטובת לב שאהבה לעזור לכולם . כשאני אומר שאהבה
לעזור לכולם, אני מלא כוונה. לא מדובר פה בסתם שבחים סטנדרטים
שנאמרים בלוויה של אדם מתוך צורך להתחנף לקרוביו שאולי יזרקו
לך איזה עצם מהירושה. רק לשם פרופורציה אני מבקש לסבר אתכם:
פעם, בדרכה אל בית הספר פגשה אינסטלטור של העירייה כשהוא מנסה
לפתוח סתימה בקו ראשי של ביוב ללא הצלחה. אני לא מדבר על
אינסטלטור חתיך ושרירי, כמו שרואים בסרטים הכחולים, אלא על
אינסטלטור עיראקי שעיר, שרואים לו את כל החריץ של התחת כשהוא
מתכופף.
מבלי לחשוב פעמיים, חלצה נעליה, פשטה בגדיה, זינקה לבור ושחתה
בתוך הג'ורא כנגד כל הסיכויים, עד שהגיעה למקור הסתימה ופתחה
אותה. האינסטלטור רצה להרים ולנשק אותה לאות תודה (וגם בשביל
להתחכך בה קצת), אבל היא כל כך הסריחה מצואה, שויתר על העניין
ורק נפנף לה שתלך.
למרות הכל, תחושת הסיפוק שעזרה לברייה נזקקת, נעמה לה.
מתוך טוהר מידותיה לא חשדה לעולם באף אחד, כשם הסיפור באמת
הייתה נערה תמימה וטובה מידי. הסיפור שלנו בעצם מתחיל ביום חול
אחד, כשהתקשר אליה איזה מישהו בשם משה עטיאס.

-אהלן מותק, איך קוראים לך מותק.

+שלום גם לך, קוראים לי יונית.

-אחחחחח, יונית זה שם יפה, תגידי יונית, ההורים שלך בבית ?

=ככה המשיך משה עטיאס לשאול אותה  כל מיני שאלות אישיות, יונית
לא חשדה בכלום, גם כאשר שלח אליה רמזים מיניים:

-יא בולעת, בואי שאני אמעך לך את השדיים ואזיין אותך בתחת עם
הכלי הענק שלי...

=מאחר ועטיאס נשמע לה מאוד עצוב ובודד (מה שהיה נכון דרך אגב),
ולמרות שלא התחשק לה לנסוע בטרמפים עד הפרדס שבמושב בית שמש,
בזכות טוב ליבה התמים, עשתה אליו את דרכה, בחושך, לבד כשהיא
חסרת הגנה, בלי העוזון שלה.
אפילו כשביקש ממנה להתלוות אחריו למערה חשוכה לא חשדה בדבר.
יונית הייתה כל כך תמימה שלא נדלקה לה נורה אדומה למרות שקירות
המערה כוסו בכתבות על ילדות מההתנחלות שלה שנאנסו ובותרו על
ידי סוטה מסוכן בשם 'משה עטיאס'.
רוצים עוד חיזוקים לגבי עומק תמימותה של יונית, הא לכם,
בבקשה:

=פססססת, יונית, יונית, מגרד לי בזין, עשי טובה, בואי שנייה
תגרדי לי .

+וווואי, מה אתה עושה פה, אתה הקריין בכלל...

=אמרה יונית ושפשפה כמו גדולה.

גם אחרי שעטיאס תידלק והניע את המסור שלו לא חשדה בכלום, אפילו
כשניסר את שדיה הזקורים ודחף לה אותם אל תוך הפה, לא חשדה או
השמיעה קול כאב כי לא רצתה לבאס אותו, משום שהאמינה בתמימותה
שבעצם רוצה הוא בטובתה כפי שהיא רצתה בשלו .

-די קושילירבאק, דיייי, איך אפשר לעבוד ככה, הבנו שהיא תמימה
וטובה, תראה איך יצא לי עקום בגללך.

=תגיד, כמה עלה לך המסור ?

-אמרו לך פעם שאתה קריין דפוק וחולה נפש, עזוב אותי.

=אחי זרוק לי ציצי אחד רגע, בחייאת אחויי.

-אתה בנאדם חולה, באמא שלי, חולה ודוחה.


=כאן נגמר הסיפור הקצר שלנו על יונית, זה בכלל לא סיפור  נגד
אינסטלטורים עיראקים , גם לא סיפור נגד מרוקאים או לטובת
מתנחלים, אלא בסך הכל סיפור מטומטם וחסר פואנטה.
אבל זה גם סיפור עצוב,
עצוב מאוד אפילו, כי בעולם שלנו מאוד מסוכן להיות יותר מידי
תמים וטוב לב.

-וואללה באמת מסקנה עצובה, בסוף הצלחת לרגש אותי, הנה, קח
ציצי אחד.