הגר בוחבוט / התאבדות |
הוא אוחז בידך ארוכה ושקטה
והירח שפעם האיר בצהוב
נפל אל תוך בור מועקה.
ושביל הדמעות התפור לרגלייך
התכסה בעלי שלכת של סתיו
והדמעות כבר יבשו, נעלמו מעינייך
ורק אני נותרתי בוכה עכשיו.
ובים של אושר את ראית רק כאב
ולקחת ת'סכין וחרטת בלב
בין גלי חברים את טבעת מבדידות
והותרת צלקות התאבדות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|