ידעתי, שזהו, אני יוצאת מכאן ילדה וחוזרת אישה. היום זה סוף
סוף עומד לקרות. כל השנים האלה שחיכיתי... עכשיו הכל נגמר, או
מתחיל, אני כבר לא יודעת. אני כל כך מבולבלת!!! אני כבר לא
בטוחה בשום דבר, רק בזה שאני רוצה אותו, רוצה להיות איתו, לחבק
אותו. אני בטוחה שזה גם מה שהוא רוצה. אני יודעת שהוא רוצה
אותי!
היה חשוב לי להראות במיטבי, התלבשתי בצורה הסקסית ביותר
שיכולתי. חוטיני וחזייה בצבע שחור, ג'ינס בגיזרה מאוד נמוכה
וחולצה משובצת עם כפתורים שממש אהבתי. שמתי עיפרון שחור
בעיניים, בצורה עדינה, לא יותר מדי, וליפגלוס מבריק לשפתיים.
אספתי את השיער בקליפס כך שיהיה אסוף אבל לא יותר מדי וענדתי
את השרשרת הכי עדינה ויפה שיש לי. אני חושבת שנראתי טוב. אני
זוכרת שהרגשתי טוב. הייתי כבר כמעט מוכנה ללכת.
התזתי על עצמי עוד קצת מהבושם לקחתי תיק ויצאתי.
הוא היה אמור לחכות לי למטה ברבע לעשר. הוא הגיע רק בחמישה ל.
היו פקקים נוראיים, כבר חשבתי שהכל עומד להשתבש, שלא נספיק
להגיע אליו, או שהוא סתם כבר יהיה עצבני מהפקקים.
בשלב מסויים התנועה החלה לזרום והגענו תוך 10 דקות מאותו רגע.
הוא אמר שאני ניראת טוב ונתן לי נשיקה על הלחי. לא סתם כזאת,
נעימה, חושנית, כיפית.
באותו רגע התחילה לכאוב לי הבטן.
עלינו למעלה במעלית ונכנסנו לבית שלו. הוא גר שם עם ההורים שלו
אבל הם נסעו לסופשבוע לאילת ואנחנו נשארנו לבד בבית. הוא היה
בן יחיד.
הוא שאל אם אני רוצה לשתות משהו. הגרון שלי היה יבש אבל אמרתי
לא. הייתי כל כך לחוצה.
הוא התקרב אלי ונישק אותי. הוא אמר שהתגעגע אלי. הוא היה בבסיס
כל השבוע ולא התראינו.
אמרתי לו שאולי נלך לחדר והוא כמובן הסכים. הוא עמעם את האור
ושם מוזיקה שקטה. אני חושבת שגם הוא הרגיש שזה עומד לקרות.
בשבילו זה לא היה סיפור גדול, הוא כבר היה עם המון בנות.
נשכבנו על המיטה, הוא מעליי, והתנשקנו.
הורדתי לו את החולצה, הוא הוריד גם לי. אח"כ בא המכנס, החזייה
ואחרי זה הוא נשאר עם בוקסר ואני רק עם החוטיני. עכשיו כבר
ידעתי שזהו, עכשיו זה יקרה. הוא המשיך לנשק אותי ופתאום הוא
קם.
לא הבנתי מה קרה. הוא אמר שהוא לא יכול. הוא יצא מהחדר. לא
יכולתי להתאפק והתחלתי לבכות. לא הבנתי מה קרה, מה עשיתי לא
בסדר, הכל נראה כל כך נכון, כל כך אמיתי ופתאום, הוא פשוט הלך.
אחרי כמה דקות, כשהוא חזר, הוא חייך. לא הבנתי. הוא הסתכל עלי
ואמר, אני לא לוקח סיכון, הבאתי קונדום.