" אני אוהבת אותך בגבולות המותר", היא אמרה וסגרה את הרדיו.
" יום שיש הוא היום הנחמד בשבוע", הוסיפה לחייך.
ותכף אני יודע,  היא תוריד החולצה.
אני הרגשתי כמו מטומטם יושב שם ויודע שאין לי מילים להגיד לה,
ושהערך של מה שעומד בינינו לא הולך  להשתנות.

אני והיא גמרנו ביחד.

זה כמו לפתוח דף חדש, רק שאין פה שום כיון לשינוי, כי ברגע
שהדף נפתח מזהמות אותו דמעות על מה שהיה.
אני במצב עדיין אני עדיין לא יכול להגיד מה היה.
עוד מעט יפתח ברז הרגשות ומים כחולים יתנגשו בפקק המציל וימלאו
את האמבטיה העגולה בהגיג מושלם עד שתגיע ההצפה כשהברז לא יסגר
וקירות האמבטיה יגמרו.
לאט לאט המים המלוחים שהציפו את עיני ופני מתיבשים, ואני מתחיל
לשמוע את מה שקרה מסביב לראות מה עומד בים קירות החדר.
וכול מה שעיני אוספות משברי החדר הוא סימנים שאני הותרתי
בקינתי.
היא תהדהדה לי בלב.
אני מודה אני אתגעגע אליה, בעודי עוצם עינים ומחכה למחר.
אני רוצה כול כך רוצה לחזור לאחור למנוע  את מה שקורה בתוכי
בלב הרגע.  
השמש בורחת מהירח.

" גל רודף גל
ונשבר
גם אתה לפעמים"
מיכה שיטרית

זה טבעי שאני חושב עליה, כי סך הכול היא הייתה חלק משמעותי
בחיים שלי, ועכשו היא נעלמה מהר ונשאר רק מקום ריק להתגעגע.
ויום אחרי ולמרות שלא שחכתי בלב אני ממשיך את החיים הרגילים
שלי, יש לי שיעור עוד מעט והמרצה לא יראה שבמקום לישון לילה
בכיתי כמו תינוק.
המציאות ממהרת ולא מתחשבת ברגשות ובקצב שלי, אז במקום להשתרך
אחריה אני הולך בכבוד מרוסק מרגש.

וכשהחברים באים הם מקשיבים לסיפור המקוצר שאני מגלגל בפה חוסך
מהרגשות שהיו בנינו והמדברים שהכאיבו לי, כאילו רכילות ישנה
שכבר לא כואבת.
בפנים הם מכירים את המצב והם יודעים מה אני מרגיש ומה אני אומר
ומה אני שומר בלב.
אחרי שבוע הם מגיעים אלי לדירה לשישי בלבוש מגונדר ולוקחים
אותי לפאב, כאילו באגביות, הם מצפים שאני אחפש מישהי אחרת, אבל
אני יודע שהלב שלי עדיין שייך רק לאחת.

אז החיים ממשיכים אבל אף אחד לא אמר שאני צרייך לאהוב את
המציאות, אני מתגעגע וחסר לי התפקיד שמשמעותי שהיא לקחה לי
בחיים, יותר משהיא חסרה לי כרגע חסר לי התפקיד שלה, חסר לי
לקום בבוקר ולראות שהיא ישנה, וחסר לי להרדם כשהיא קוראת ספר
בחדר ליד, ומישהי אחרת אף פעם לא תוכל לעשות את הדברים שלה
בתיאום המושלם שהיה לה, מישהי אחרת לא תוכל לאהוב אותי כמוהה,
תמיד יהיה משהו שהיא תדע עלי ואף אחד אחר לא יראה, תמיד יהיו
הדברים שאני יודע עליה, וככול שאני אחשוב על זה יותר אני
אשבר.

סקס מזדמן שלא בא מתשוקה או אהבה הוא אתגר, כול ההנה שלו תלויה
ברצף אתגרים, אני רוצה להוריד לך חולצה מותר לי אני אנסה
לראות, וכשהחולצה תרד תרדי למכנסים שלי את מסוגלת?, את מסוגלת
לשבור את קו המוסר שלך ולשכב עם חסר שם, אתגרים  לשבור כול
שניה מחסום אחר, למחסומים אין משמעות מלבד דבר שצרייך לשבור
ואם ההשקעה תינתן בשבירתם אז אפשר לשכוח מהשאר ולהנות מההצלחה
של פיצוחם, סקס מזדמן עם צרחות כאב הוא דרך נוחה להתנחם ולחגוג
התחלה חדשה.

התחלתי להכין רשימת אידיאלים חדשה לבחורה המובחרת, יצאתי עם
כמה מחפש מישהי שעומדת באותם קרטריונים.

ואז פגשתי את  אלינור, לא יודע איך ואיפה, התיאור שלה לא שינה
דבר, היא פשוט התאימה היא עמדה במקום הנכון, בהתחלה אפילו לא
אהבתי אותה אבל התרגלתי אליה עם הזמן, חיבה עמוקה, היא עמדה
במקום חסר של דמות , היא לא הגיע לשיחות עמוקות והייתה חלודה
בראיה הריגשית , אבל עשינו כיף וזה מה שהיה חשוב.

כשהייתי עם אלינור חיכיתי בסקרנות לצעד הבאה שלה, היא הפתיעה,
אימפולסיבית מחויכת,  מסקרנת, נסחפת, מושכת,  קוראת, דורשת,
מחפשת, רוצה אותי.
אני רציתי אותה, היא הייתה מצביעת מלחמה דורשת, לבושה במדים
שקופים, דורשת כבוד, דורשת נאמנות, דורשת איכות ורמה, היא
הוליכה אחריה צבא של חיילים גדול ואלי היא בחרה להתיחס.  

לא יודע מה קרה עם אלינור, אבל אחרי חצי שנה פשוט לא עבד, אז
נפרדנו יפה וביחד, תמיד נפרדים ביחד.

כששומעים שאקסית רצינית תפוסה, זה כואב מפריע,  מעורר קינאה,
כששומעים שהיא הולכת להתחתן זה כואב באיזשהו מקום אבל חייבים
להתעלם מהכאב, אסור להקשיב לו להאמין בו. היא אולי לגמרי אחרי
עכשו, ועברה למקום אחר בחיים שלה מקום שאני כנראה לא אדרוך בו,
סביר להניח שהמילה האחרונה שאמרתי לה הייתה תודה או חלק מדיון
נימוסין מקוטע שאחרי הפרידה, אבל זה לא משנה יותר, כלום לא
משנה יותר חוץ מהעתיד, עכשו אני רק צרייך להאמין בזה.

הרבה מזדמן הרבה פעמים, לא רואים עלי את הכאב שאני יוצא לפאב,
שותה הרבה ומתחיל עם כול מה שמזכיר בחורה, חושבים שאני גיבור
גדול, מסתכלים כאילו אני אמיץ, כאילו אני מתוחכם, אני בסך הכול
פגוע, פגוע מאד, וכול הבנות האלה שעוברות לי בידים במיטה רק
מזכירות לי את הבעיות שלי, מכניסות אותי לאט לאט לעוד צער לעוד
דיכאון, הם לא כיף,  הם צרות הם מה שהביא לי את הצרות בחיים
כול הבנות האלה.