ה  י  ם

יום אביב נהדר, לא חם ולא קר. נעים. רוח קלילה מלטפת את לחיי
העוברים ושבים. אינה מפריחה כובעים.
לאורך החוף רובץ הים. גדול, רחב ורוגע. חלקת פניו מתנדנדת קלות
למשב הרוח ומימיו מרצדים באור השמש.

צבע הים כחול עמוק כעיניו של ילד, מלאות בטחון וסקרנות. רצף
הצבע הכחול מופר על ידי כמה אדוות לבנות המקפצות לרוחב החוף
ומכסות את החול עד שהן נעלמות ומפנות מקומן לגלים החדשים.
הים רובץ שקט עד אינסוף ובקצה האופק מעמיק צבעו הכחול והוא
נושק לשמים תכולים בהירים שרק מספר עננים לבנים קטנים פזורים
עליהם ושוברים את הרצף התכול. נראה שגם העננים מושפעים משלוות
הים ורק מדי פעם משתובב לו ענן קטן ומכסה למספר דקות קטע של
הים.

כה תמימים פני הים, מסתירים את עוצמתו בעת כעסו וכוחו כאשר
מימיו גועשים ומשתוללים. בסערת רוחו צבעיו משתנים בזעם מאפור
קודר ועד לשחור מאיים ומתמזגים עם פני השמים  המתקדרים. חלקת
פניו נעלמת וגלים גבוהים מעטרים אותו ומאיימים להפוך ולשטוף כל
מה שצף עליהם. גם החול נשטף באכזריות הימה, כשהגלים מכים בו
ללא רחם.

אבל היום הים והשמים כחולים, מתמזגים לרוגע אחד גדול ונפלא. אך
מה מנוגדת שלווה זו לקולותיהם של שדרני החדשות המספרים על
פיצוצים ופיגועים, הרוגים ופצועים, כאב וסבל ללא שיעור, מלווים
בתמונות זוועה של כאב ויגון.
אוירה כבדה רובצת על הלב ואין איש יודע מה ילד יום.

הים אינו מקשיב לקולות אלה והוא ממשיך ללטף את החול הלבן
ומימיו מרצדים ומתנדנדים  ברוח הקלה, כאומר - הייתי ואהיה כאן
תמיד וכבר ראיתי הכל. תקופות באות ועוברות ואני לעולם נשאר. גם
ימים קשים אלה יעברו ויבואו אחרים!
הרוגע של הים משדר תקוה שאולי יבואו ימים טובים והשקט והשלווה
ישרו גם עלינו!