סיון צדוק / שיר נוף |
והשגרה מתעכבת
על פני רחובות עמומים.
מרחק מדוד בין עובר ושב
מגלה הסתגרות עצמית
ביום קר
שמש והכל מחיש צעדו,
שיחות נקשרות
מכוניות חולפות מהר יותר
חנויות פרחים, בתי קפה, זגוגיות בוהקות.
בוקר קודר נוטש מלחמתו
וכבר שעת צהריים.
שוב איבדתי את הקצב.
29.1.02, אוטובוס, ר"ג.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|