אוויר, אני צריך אוויר.
אני לא יכול לנשום.
מונח לי לי קרש על החזה,
אני שוכב על המיטה ואני לא יכול לקום.

אני מתחיל להתנשף בכבדות ולהזיע.
לא יודע איך לפעול ומה לעשות.
הידיים שלי מנפנפות בחולצה,
בניסיון נואש להביא אליי קצת אוויר.

מנסה לצעוק, לקרוא למישהו שיעזור לי
אבל שום צליל לא יוצא לי מהפה.
אני נחנק, שמישהו יעזור לי,
המחשבות רצות לי בתוך הראש.

לפתע מתקרבת אליי,
נעמדת ליד המיטה, מביטה בי בעיניים עצובות,
השיער שלה מסתיר מעט את הפנים
אני לא מזהה אותה,
אבל אני מצליח לראות דמעה זולגת על לחיה.

אני מושיט אליה את היד שלי,
מתחנן לעזרה.
אבל היא רק מביטה בי עם העיניים שלה,
לא מוציאה מילה מפיה
בעוד דקה ועוד דקה עוברת.

לפתע, היא מתקרבת אליי
ונושקת לי בעדינות על פי.
אני מפסיק להשתולל ומשיב לה נשיקה.
פרץ של אוויר חודר אליי,
הקרש הוסר מעלי.

אני מרגישה דמעה שלה
מתנפצת על יד הפה.
היא מתרחקת ממני
ואני מגלה שהאוויר חזר אליי.

רוצה להתנצל בפניה,
להודות לה, לדבר איתה
לברר מי היא, לנשוק לה שוב.
אבל היא כבר נעלמה.