"מילים באות רק כאשר לאדם
אין מושג איך להמחיז אותן למעשים ותנועות"
- לאנס קורווין


-"אתה מקשיב לי טום?", היא שאלה, וניסתה להתבונן לתוך עיניו,
לכפות את עצמה עליו במבטה, אך הוא סירב, הסתגר בתוך עצמו, הראה
לה בדיוק מה שהיא צריכה לראות - שלווה.
-"אני לא שומע כלום, לא עוד", הוא ענה, והמשיך בפוזה הגרוטסקית
והמגוחכת שהציג למולה.
-"אתה טיפש, טום", היא אמרה, כמנסה להוציא ממנו איזושהי תגובה
נורמלית.
-"את צודקת", הוא אמר.
-"אתה עסק אבוד, אין לי מושג מה אעשה איתך, אני אובדת עצות,
טום, לפחות תגיד לי מה אתה רוצה, קיבינימט, זה לא הולך ככה".
-"אני נורמלי", הוא ענה, והסתכל מעלה על התקרה, "היא כה יפה".
-"מה יפה?, טום, מה יפה?". היא שאלה והחזיקה בידיו כמו עלתה על
משהו, היא חיכתה לזה, לתגובה נורמלית ראשונה, למשהו שיעזור לה
להבין מה מתחולל בתוך נפשו של אותו בחור צעיר בכיסא גלגלים.
"התקרה", הוא ענה, "התקרה היא יפה".
-"אתה משוגע, טום, לגמרי משוגע", היא אמרה, ודמעה זלגה מחלל
עיניה.
-"השיגעון הוא בעיני המציאות, והמציאות שלי לא אומרת לי שאני
משוגע".
-"אל תנסה להיות שנון, טום, אף פעם לא היית כזה", היא אמרה,
והוא לרגע השפיל את מבטו, אך מייד העלה את ראשו והתבונן בעיניה
כמנסה להפנט.
-"הציניות הורגת אותך, מיכל, תפסיקי להתגונן, את לא תחת
איום".
-"אל תנסה לנתח אותי, טום, לעולם לא תצליח", היא אמרה,
-"זה מה שהיית רוצה לחשוב, לא?", הוא ענה כתגובה.
-"זה מה שאתה היית רוצה לחשוב, אנחנו מאוזנים טום, לא תצליח,
לא אני עומדת כאן למבחן, אלא אתה, אולי תסביר לי, לפחות פעם
אחת, זה כל בקשתי, מעולם לא הייתי חמדנית, בבקשה טום, למה?".
-"למה?, את שואלת", הוא ענה, "אני יגיד לך למה", הוא עצר רגע
לחשוב והיא הזדרזה להאיץ בו , "תמשיך טום, למה עשית את זה?".
- "ככה", הוא ענה, ומבטיהם נפגשו כמעין מפגש של רוחות
מניגודים שונים, יותר לא היה שלווה.
-"זה לא מקורי טום, אל תהיה תינוק", היא השיבה.
-"להתראות", הוא ענה והשפיל את מבטו שוב.
-"לאן אתה הולך?, טום", היא אמרה, "אינך יכול ללכת לשום מקום,
אתה זוכר, הרגליים שלך - אתה משותק טום, זה מה שקורה שנוהגים
מהר, אתה מבין מה עשית?, טום, אתה מבין?, אתה ואופנועים שלך,
מה חשבת לעזאזל?, מה חשבת?".
-"לא חשבתי  - איני יכול לחשוב", הוא אמר, ומבטו היה עדיין
ארצה.
-"אני הולכת טום, אתה שומע?, אני הולכת"
-"אל תלכי מיכל - חשוך כאן, וקר, אל תלכי - בבקשה".
-"אתה חייב להבין, טום", היא פנתה אליו, "אני אוהבת אותך, אתה
מבין, אני לא יכולה שאתה מסתיר ממני, למה ניסית להתאבד טום?,
אני יודעת שזה מה שרצית, אל תנסה לשכנע אותי שזאת הייתה תאונה,
אני יודעת שרצית במותך, למה?, טום, למה?".
-"המוזיקה, מיכל - היא כה יפה שם למעלה, אני יודע, הייתי כבר
שם, אבל הם לא נתנו לי להכנס, חבורה של צבועים".
-"אתה הוזה, טום", היא אמרה.
-"הלוואי והייתי הוזה".
-"אני חייבת ללכת טום, תשמור על עצמך, אני יבוא לבקר אותך
בערב, אתה שומע טום?, בלי משחקים, בסדר?".
-"מיכל?", היא פנה אליה והרים את עיניו.
-"כן, טום".
-"אני אוהב אותך",
"אני יודעת , טום", היא אמרה והסתכלה בשעון.
-"אני חייבת ללכת , טום, הודיעו לי בביפר שהגיע פצוע במצב קשה,
להתראות טום, ניפגש אחר כך".
-"להתראות מיכל".
-"אני אחזור", היא אמרה, הלכה החוצה, ופנתה לעבר המסדרון.
-"באמת יש שם מוזיקה טובה", הוא אמר לעצמו, "תופים, יש שם בטוח
תופים, הם יפים וגדולים, אני בטוח, הזמן צריך להגיע, זה לא
רחוק, עוד מעט ואזכה לשמוע שוב את התזמורת - והפעם לתמיד".