נסיכות, בטבע שלהם, מהיום שהן נולדות, הן נסיכות. הן יפות,
ומקסימות, ואכפת להן מהכל אבל הן לא דואגות לכלום, התפקיד שלהם
זה לעשות לאנשים טוב. נסיכים אמורים להילחם, להיות גיבורים,
להציל נסיכות בצרה, לכבוש את ליבן הרך, לבנות ארמונות ולהשיג
אושר ועושר, ומתי שהוא הם נהפכים למלכים חמורי סבר, שצריכים
להחליט ולקבוע, להרוג ולסלוח, לשלוט ולהיות רציניים. והנסיכות
הן הופכות למלכות אהובות, רחמניות, שמקשיבות לעם, שמטפלות
בצרות, ובעוני.
הנסיכה שלי היא בדיוק כזאת, יש בה מן אצילות כזאת, היא תמיד
מתעוררת לפני הבוקר כדי שהשמש תוכל לזרוח אחרי החיוך שלה,
וכולם מסביבה מחייכים, ועושים, ודואגים והכל מאהבה. כשהיא
יורדת לרחוב פתאום ניהיה מן שקט קסום, ליד כל מקום שבו הרגל
דורכת פתאום הופך רעש לשקט, הכל נעצר והולך לאט, אנשים בפרצוף
זועף נתקעים במבט ולאט לאט הקמטים מהמצח נעלמים, העיניים
מתרככות, והם מחייכים. וכולם אומרים לה בוקר טוב, ובאמת
מתכוונים, ומראים לה מה עשו היום ומספרים לה על הילדים
השובבים, והכל רק סיפורים טובים. והיא נוגעת בכולם ועוטפת את
כולם, קצת מרחוק וקצת מהצד. לפעמים אני נתקע כמו ילד בפרצוף
הזורח שלה וצופה נפעם מהמחול שמסביב, כולם מגיעים מכל הצדדים
והיא עונה לכולם, ומקשיבה באמת, ואומרת שלום וזוכרת שמות,
ומתעניינת, ומחייכת, גם שהכל מסביב מסתחרר מרוב אהבה. ולפעמים
באמצע המחול המבט שלה ממש לרגע נעצר בתוך העיניים שלי והיא
מחייכת אלי ועושה לי פרצוף. אני הליצן שהיא הכי אוהבת, זה נכון
שהיא לא ממש אומרת אבל אני יודע שאני הכי מצחיק אותה, ולפעמים
היא לוקחת אותי לטיול בכרמים ומחכה שאספר לה סיפורים אמיתיים
על אגדות שהיו וחלומות שיקרו, והיא מקשיבה כל כך, למרות שהיא
לא מסתכלת עלי, כי היא עסוקה בלחבק את העולם, שהציפורים לא
ירגישו שהן שרות לאוויר, שהאדמה לא תחשוב שמישהו שכח, היא
שואלת לשלום העצים והפרפרים, וחולמת על אוקיינוסים ומקומות
אחרים. וככה אנחנו יכולים לטייל שעות, ולפעמים מגיע איזה נסיך,
מגיח מתוך האופק, והיא כל כך נחמדה שהם כולם נמסים, והם הכי
חמודים בעולם, כאילו מעולם לא החזיקו חרב, ולא חלמו על אדמות
מקצה לקצה, ועל כיבוש העולם וכס המלכות, והיא באמת נסיכה, היא
אמיתית, מחבקת אותם מאושר, ונושקת להם לשלום, ונסחפת בסיפורים
והולכת לרכב אל השקיעה על הסוס הלבן היפה בתבל. אני יודע שהיא
לא שוכחת אותי, כי היא תמיד נותנת מבט אחרון, אני בטוח, למרות
שלפעמים היא בטח נזכרה קצת אחרי ואז הסתכלה לאחור שאני כבר לא
ראיתי. ואז אני נשאר ככה עם הסיפורים והחלומות, ואני יודע שהיא
תחזור, ואני יודע שאני הליצן שהיא הכי אוהבת, ובעצם אף נסיך לא
סוחף אותה כמו הראש שלה והלב שלה, והם בטח לא מספיק מעניינים
כמו העולם שמסביב אבל בלי סיבה תמיד שהיא הולכת לי ככה באמצע
הלב שלי נמחץ, כי בלי לשים לב היא לוקחת אותו איתה ולפעמים היא
שוכחת להחזיר. וזה עובר לי, אני ליצן, וליצנים תמיד שמחים,
ועושים טוב לעולם. אבל לפעמים בלילה כשהירח צריך אותי ואני
מסתובב וחושב כדי שהוא לא ירגיש לבד, אז אני חולם שאני נסיך,
ויש לי סוס יפה יותר ולבן יותר מכל סוס אחר, ואני דוהר מהר
משפריץ טיפות גדולות של טל של בוקר מהעשב, ואין לי שיריון,
כולי מלא כוח, הכי אמיץ וחזק, וכולם אוהבים אותי ומסתכלים קצת
מרחוק וקצת מהצד, ואז כשהיא תראה אותי, הכל ייעצר, ופתאום רעש
הופך לשקט, והכל מסתחרר מסביבה, אבל המבט שלה יישאר בתוכי,
והיא תחייך אלי ותעשה לי את הפרצוף, ואני אתקרב והיא תצטרף,
וביחד נדהר כל כך מהר שהזמן לא יצליח לזוז, ונעצור ונלך לטייל,
ואני אכיר לה את הירח ואת היערות והחיות, והיא תספר לי סיפורים
וחלומות. ואף אחד לא יוכל להגיע אל המקום השקט הזה, ונוכל ללכת
ככה בלי סוף, כי אני נסיך בלי ממלכה, רק עם אהבה.
זה עושה לי לחייך, מציף אותי בעצב שבחיים אני לא ירצה שיעבור,
זה עצב שלא באמת עושה אותי עצוב. אני ליצן, הליצן שהיא הכי
אוהבת, ויש לה פרצוף אחד שהוא רק שלי, והיא אף פעם לא עושה
אותו לנסיכים.