הידיעה על יחידת העילית שפוצצה ביעילות ובדייקנות את מעבדת
הטילים הכימיים התת קרקעית בדמשק הכתה גלים בכל העולם.
הרפיוטיישן של ישראל עלה בצורה שלא תאמן והאמריקאים השתהו
עמוקות נוכח ההישג: לא על חיסול המעבדה אלא על חיסול המדענים
הצפון קוריאנים ששהו באותה עת במעבדה וחילקו את ידיעותיהם על
החומרים הכימיים עם המדענים הסורים שמיותר לציין שגם הם
הושמדו.
בהתחלה דעת הקהל הישראלית התיחסה בחשדנות כלפי הידיעה אך
התרברבות הקצינים בקרייה בעיתון "מעריב" הותירה בעם רושם רב
ותוך שבוע גדל התור לגיבוש לאותה יחידת עילית פי מאתיים אחוזים
לעומת מדד הצמיחה השנתי של המשק. ראש הממשלה התגאה בפני כל שר
חוץ בעולם בחוסן העילי של מדינת ישראל. הרמטכ"ל התיר את הגיוס
לצה"ל כגיוס רשות שכן החיילים באותה יחידת עילית שווים עתה
כחטיבה שלמה ומה טוב שהדבר גם יושב בד בבד עם התקציב המצומצם (
עתה הוא הצטמצם ביותר שכן החרדים טענו שפעולה זו הוכיחה את
עליונות התהילים ולכן עליהם - למען גיוס נוסף - לקבל כסף נוסף
). העם, הממשלה ומצב הכלכלה עלו בטירוף והצמיחה הגיעה לשיאים
שאפילו רומא המיטולוגית לא הגיעה אליהם.
זה היה חודש לאחר הידיעה מכת הגלים. אך, שובר הגלים של
הידיעה הגיע מהר מאוד: הבעיה הייתה שלא ראש הממשלה, לא שר
הבטחון, לא הרמטכ"ל, לא מפקד יחידת העילית ואף לא החיילים עצמם
ביחידת העילית, על אף שניסו מאוד מאוד, לא יכלו להיזכר שהם
הורו על קיומה של פעולה מעין זו ובכלל, המודיעין הישראלי לא
ידע שהייתה מעבדת טילים מעין זו.
גם אצל הסורים הייתה מבוכה שכן איך יכול להיות שדבר מעין זה
נעלם מהנשיא המהולל לשושלת אסד?! תוך יום הוצאו להורג כל
הקצינים הבכירים במודיעין הסורי וגם הטבח הראשי של הארמון (
בואו נגיד שהוא היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון... ). לאחר
מכן החלה חקירה פנימית אצל הסורים שבסיומה הגיעו למסקנה שמעולם
לא הייתה מעבדה מעין זו בדמשק ( רק בצפון ליד הכורדים כדי שאם
קוראת תקלה אז... ) והדבר הקוריאני היחידי בממלכה הסורית זו
הקוריאנית של אסד ( המכונית ).
מבוכות אלה לא הגיעו לקרסוליים של המבוכה בצפון קוריאה: הם
לא ידעו בכלל שיש להם מדענים לנשק כימי... אצלם תהליך החקירה
היה פשוט ביותר: ע"פ הגיון בסיסי כנראה שאם כתוב בעיתון הציוני
שיש להם מדענים אז יש להם מדענים כאלה ומי שהוציא את זה החוצה
אלו העיתונאים הצפון קוריאנים שאותם כאמור הם תלו הפוך בכיכר
הבירה.
מיד אחרי הגילוי המרעיש שאיש אינו יודע באמת משהו על המבצע
החליטו בממשלת ישראל על פתרון נאה ונבון, מקורי ונכון: ועדה.
תוך יום הקימו ועדה שכללה אנשים בכירים מאוד במטבחון האישי של
האישה הראשונה וכן גם שניים שלושה אנשים שבאמת מבינים משהו
במשחקי אסטרטגיה. ועדה זו חקרה והפכה את כל המערכות הארץ
ישראליות לבטחון, חשמל ומים ואף את מערכות העיתונים וכן את
המערכת הצבאית. הגילויים היו מזעזעים: הקצינים שהתרברבו להם
בקרייה היו הדפ"רים התורנים בש"ג של המטבח הממשלתי, והידיעה
שפורסמה בעיתונים הייתה חסרת כל בסיס למעט איש אחד: מושיק
בלומנטל.
מושיק הוכרז כמבוקש ובכל הארץ החלו בסריקות אחריו עד שנמצא
בסטקייה ליד הבאולינג בפ"ת. הוא הובא בבהילות ליושבת ראש
הוועדה ( שבאורך מעורר חשד הייתה אישתו של ראש הממשלה ) ושם הם
ניסו בתכסיסים ובערמומיות להוציא ממנו הכיצד הפליץ את הידיעה.
לאחר מאבק נוקשה הם הצליחו להוציא ממנו את הסיפור. הסיפור הזה
לא פורסם בעיתונים משום שהם התביישו להודות שהוא נכון והועדה
הכחישה את קיומה בכלל אך נתנה המלצות להוסיף כסף לחינוך התורני
ולזעוף בכמה קצינים. הפרשה נעלמה. ורק אחרי שנים של תהיות
פורסם הסיפור ( הלא ארוך ) אותו סיפר מושיק לועדה.
ולאדי והנאד
במנצ'וריה הרחוקה ישבו להם ולאדימיר ואישתו לחוג את יום
הולדתו החמישי של בנם. היה זה יום שישי לא בהיר ולמען האמת די
מדכא אבל את זה ניסו בני המשפחה העליזים לדחות ללא הצלחה
מסחררת. העוגה הייתה צנועה ביותר ללא קישוטים מיותרים, נר אחד
בלבד הצליחו לגנוב וכמתנה קיבל החתן פרח. את ארוחת החג עשו
למחרת כאשר כל בני המשפחה וכן החמור המשפחתי ( שחזר מהמרעה )
יכלו להגיע. השמחה הייתה גדולה מאוד וכולם ישבו לארוחת החג
וכשהגיעה סוף סוף ולאחר שכולם נגעלו אכלו ממנה עד תום. כאן יש
לציין שאף שאר בני המשפחה לא היו מופלגים בכיסיהם ולכן לא היה
טעם לקנות אוכל משובח אז הם אכלו את אשר גידלה סבתא נרקתא מתוך
שעמום: קשיו עם טונות של מלח ( לאיש אין מושג איך היא השיגה את
זה ). נגמרה הארוחה וכולם נחו וידיהם על כרסיהם כשהם מדברים על
הא ועל דא ועל המובטל החדש שבמחוז הצפוני וכן הלאה עד
ש...ולאדימיר הביא את נפיחת חייו.
היה זה הנאד של החיים שלו ושל כל בני משפחתו יחד. הרעש,
מספרים, הרעיד את כל הבניין חסר הקירות והריח היה מסריח מזה
שהיה נודף מהחנפנות בועידת הקומיסרים הסובייטית.
היה שקט. כולם הסתכלו בדממה כשהם המומים עדיין מהמכה שנחתה
עליהם דקה קודם לכן. אחרי שהם יצאו מההלם הראשוני הם פרצו
בצחוק אדיר שכבר החל לערער את היסודות הנעלמים של הבניין.
ולאדימיר שאיבד את נפשו לדעת האדים כל כך עד שהיה נדמה שהוא
עומד להתפוצץ.
בדירה השכנה ( מיותר לציין שההפרדה בין שתי הדירות לא הייתה
מין הטובות ביותר הניתן למצוא ) ישב לו באותו הזמן מיכאלניקוב
( מיקי ) וצפה בחדשות ( "עוד עשרים אלף הרוגים בצ'צ'ניה וכמה
מפגרים נלחמים במזרח התיכון - ליד קפריסין", זאת ציינו במהדורה
) כשנאד הכה בביתו. אחרי השמע הרעש הוא התפוצץ מצחוק וכעבור
כמה רגעים ( כשהריח הגיע לביתו ) עזב את הבית לחברו יאצ'ק.
שם, בביתו של יאצ'ק השיכור לא רחוק, הוא הגיע כשעדיין חיוך
על פניו וכשהוא מתנשף בכבדות על מנת להחליף את האויר הפגוע
שבגופו. אחרי כמה וודקות הוא נרגע ואז סיפר ליאצ'ק את סיפורו:"
אני יושב לי בבית רואה חדשות, הילדים הלכו לשתות אצל אלכס
והאישה ישנה כשפתאום אני שומע קול של נאד כזה חזק שהוא היה כמו
פיצוץ ואחריו היה ריח כזה מסריח של חרא שאני פשוט ברחתי מהבית
ישר לספר לך".
יום אחר כך הלך יאצ'ק לאלכס שם סיפר לו את הסיפור ששמע (
ויש לתת לו סיבות מקילות שכן הוא שיכור בזמן ששמע את הסיפור
):"מיקי הבטלן המסריח ישב לו בבית כשפתאום שמע רעש כמו של
פיצוץ ואחר כך היה ריח של חרא".
אלכס העביר זאת כך:"על יד הבית של מיקי הבטלן המסריח ברובע
העניים נשמע פיצוץ ואחריו ריח צחנה כמו חרא"...
בעיתון, שלושה ימים אחר כך, כבר הדהדה לה הידיעה שרעש אדיר
בקע מרובע העניים כמעין פיצוץ אדיר אשר מיד לאחריו נבע ריח
חריף עז בדומה לגזים שמשחררים השלטונות מדי פעם על העמים שהם
רוצים להשמידם.
הידיעה על הנשק הכימי המסוכן שמסתובב לו ברחבי המדינה עורר
הדים רבים בכל חבל מנצ'וריה המשעמם והשיגרתי עד עתה.
עידן ( משה ) קרוטצקי מת"א בנו של אייל קרוטצקי מר"ג שהה
באותה העת ברוסיה ובאותו הבוקר גם הוא כמו אזרחים רבים אשר תהו
על מקור הרעש, פתח את העיתון וגילה לתדהמתו כי נשק כימי מסוכן
מסתובב באותו החבל ממש בו הוא מטייל את הטיול הפוסט צבאי שלו.
הוא לא בזבז שנייה אחת מיותרת: ארז את חפציו, קנה כרטיס ( אתם
יכולים לתאר לעצמכם אילו תורות היו בשדה התעופה ) וטס חזרה
לישראל כאן סיפר את המאורע לאביו אייל בדרך לביתו בר"ג.
התהוללות הקוריאנים
באותם הימים ימי סבל ויגון בצפון קוריאה הקומוניסטית היום
בו התחיל הכל היה שגרתי למדי חסר מאורעות מיוחדים.
כידוע בצפון קוריאה שולטת המפלגה הקומוניסטית. אותה מפלגה
הדוגלת בשוויון לכל ( אך יש כאלה השווים יותר ) והנה הוועידה
של המפלגה החליטה לחזק את השלטון הקומוניסטי במדינה ע"י התחלה
של תכנית כלכלית חדשה: גידול כלבי ים למען התיירות. ככל מדינה
קומוניסטית רגילה החליט נשיאה כי כל העם ( השווה בפני החוק -
יש כאלה שלא ) יתחיל בתוכנית הזו שבסופו של דבר תכניס את צפון
קוריאה לועידת המעצמות.
ההכנות החלו. כמו כל תוכנית כלכלית קומוניסטית, גם זו נזקקה
לאנשים שיאשרו אותה מלמעלה: מדענים פיקטיביים. אלה היו שלושה
מדענים קוריאנים מטורפים שטענו שיש ביכולתם לגדל כלבי ים גם
במקום לא מתאים כמו צפון קוריאה.
נשיא המדינה שמח על שנפלו בחלקו כאלה מטורפים ואסף אותם תחת
חסותו.
המדענים החלו בעבודתם והתחילו כבר בהקמת המכלאות המיוחדות.
כשהגיעו לשלב מסוים ( זאת בלומנטל לא מציין ) הם הפסיקו את
עבודתם ושלחו מברק לנשיא:
"אנחנו תקועים. אין לנו מושג מה לעשות. באמת. נוכל להמשיך
רק אם יתאפשר לנו לבקר את עמיתנו שבמדינת סורינם. הוא אינו
יכול לבוא לפה מאחר והוא פיסח ואתה אסרת על אלו להתקיים
במדינתו הנשגבת. תודה, מטורף מספר אחת, מטורף מספר שתיים
ומטורף מספר שלוש."
הנשיא קיבל את הידיעה ולמען התיירות שבמדינתו שלח את אלו
לסורינם.
הגיעו השלושה לסורינם ועם נחיתתם על האדמה שמחה כזו לא
נראתה מעולם. המטורפים שלמען האמת היו חכמים למדי עבדו על
הנשיא המסכן שנותר עם מכלאות ריקות וכלבי ים שבנתיים מתו
ושלושת מדעניו בסורינם ברחו לו.
הידיעות על השלושה שברחו ללא כוונה לשוב מתישהו הגיעו במהרה
לנשיא ששלח כוח מיוחד לרצוח את השלושה.
בנתיים השלושה החלו לעשות חיים לרבות הסתובבות עם בנות 13
ו- 12. יום אחד כשהשלושה טיילו יחד ברחובות סורינם הם הגיעו
למסעדת יוקרה והתיישבו בשולחן מספר 23. הם לא הספיקו למלא את
הזמנתם וטיל לאו פילח את זכוכית המסעדה קרע את הראש של המלצר
והתפוצץ בדיוק בשולחן מספר 23 ואיתו - שלושת המדענים
הפיקטיביים.
בנתיים בצפון קוריאה הנשיא היה בבעיה - איך הוא יסביר לעם
שתוכנית כלבי הים נכשלה? והרי הוא בעצמו הגה אותה... לכן,
החליט לפרסם בעיתון את המודעה הבאה:
"שלום אזרחים שווים ונחמדים. אמא קוריאה שלחה את שלושת בניה
המובחרים למען מטרה נעלה בסורינם ומדינה אויבת זו חיסלה אותם
בעת שירותם למען המדינה הנשגבת שלנו. אי לכך ובהתאם לזאת אנו
מודיעים כי סורינם הנה אויבת ויש לחסלה".
כך, החלה המלחמה בין סורינם לקוריאה. מצב חירום הוכרז בצפון
קוריאה ודני מאיר בנו של גרשון מאיר שנכנס לצפון קוריאה עם
דרכונו הצ'כוסלובוקי ארז מזוודות וטס חזרה למלודתו היא, מדינת
ישראל.
יעקב והילדים
הימים בארץ ישראל לא קלים כמו כל שנה בחמישים וארבע שנות
קיומה של מדינת ישראל והנה, הארץ יוצאת החוצה וחוגגת את
עצמאותה. אנשים רבים יצאו למנגל בדשאים, בחצרות ובאיי התנועה
שבתל אביב. שלושת חברי הילדות: גרשון, יעקב ואייל וילדיהם
ונשותיהם יצאו אף הם למנגל ברמת הגולן הרחוקה. הם תפסו להם
פינת חמד קטנה אי שם ליד הגבול הסורי והחלו לנפנף מהר מאוד.
הנשים דיברו בינהן על כל מיני דברים שנשים מדברות עליהן
שלושת הגברים פתחו בשיחה:
"אז, גרשון, מה איתך? איך הילדים?",
"הם דווקא..."
"הא, מה שלום דני? איפה הוא טייל? צפון קוריאה לא?"
"כן... הוא בסדר חזר מוקדם מהצפוי בגלל שהעניינים שם התחילו
להסתבך קצת"
"מה אתה אומר..."
"פרצה שם מלחמה"
"שמעתי שהייתה שם מעין תקרית לא נעימה לנשיא", אמר יעקב
שהיה עיתונאי לענייני חוץ.
"כן, מדענים מיוחדים שלהם נסעו מחוץ למדינה ונעלמו".
"כן...", אמר יעקב, "שמעתי על זה אני חושב. באיזו מדינה הם
נעלמו?".
כאן, הייתה הטעות הנוראה ויש להסביר קודם כי השלושה, לא היו
מבודדים וכי הילדים הסתובבו מסביב. הילדים של יעקב שני בנים
היפראקטיביים למדי התחילו להסתובב סביב המנגל ולמשוך את
המכנסיים של יעקב.
"לסור..." התחיל גרשון לענות ואז יעקב קטע אותו:
"יואב, די! אמרתי לך לא לשחק עם אבא בזמן שהוא מתעסק עם
המנגל. לך לאמא תנדנד קצת לה...".
באותו הרגע כשיעקב רצה להמשיך בשיחה ההזדמנות נקטעה משום
שהיה צריך להוריד את הקבבים ואת הכנפיים להפוך. השיחה נשכחה.
יותר מאוחר תוך כדי קיפול הדברים וההכנות לקראת עזיבה אמר
גרשון:
"אייל, אם כבר הזכרנו את דני מקודם, מה שלום עידן?"
"הוא בסדר. גם הוא חזר קצת מוקדם משום שהיה אסון או משהו
כזה במנצ'וריה. היה פיצוץ באחת הרובעים בעיר שבו הוא שכן
ובעקבותיו הושמדו מעבדות של נשק כימי ואל תשאלו איזה בלאגן".
"מאיפה הוא חזר?", שאל יעקב שהיה עסוק בחיתול של מאיה ביתו
ולא היה מרוכז במאת האחוזים בשיחה.
"מנצ'וריה", השיב לו אייל.
וכך, הסתיים לו הפיקניק וכל אחד חזר לביתו ולבניו העייפים.
יעקב שהיה זה יום שבתון התישב לו בביתו וחשב לעצמו כי הסיפורים
ששמע מפי חבריו דווקא די מעניינים והוא החל להיזכר בפרטי
השיחה:
"בנו של גרשון נסע לצפון קוריאה וחזר כי התחילה מלחמה בגלל
מדענים שנעלמו ב..." כאן הוא לא זכר את שם המדינה המלא אך זכר
משהו ב"סור..., הא, כן סוריה...". "ורק שנייה, בנו של אייל חזר
מ... מאיפה הוא חזר לעזאזאל?! הא, כן - מסוריה, שם היה פיצוץ
עם נשק כימי אם אני זוכר....". "כלומר יש לנו את צפון קוריאה
ששלחה מדענים לנשק כימי לסוריה, שם ארע פיצוץ והם נעלמו. מי
כבר יכל לעשות זאת?!"
הכתבה הענקית שהתפרסמה למחרת בשטף הלאומיות אחרי יום
העצמאות לא הייתה דו משמעית שכן מעבר לכל ספק 'יחידת העילית של
צה"ל ( אשר אין לנקוב בשמה ) חדרה בעוז ובקור רוח למתקן הסורי
שם יצרו נשק כימי בסיוע מדענים מומחים צפון קוראנים (
קומוניסטים מסריחים ! ) ופצצו את כולה עד היסוד.
חזר ואמץ לצבא ההגנה של ישראל !' |
