|
מחכה.
תמיד מחכה.
כמו בתחנת אוטובוס עזובה
חיי חולפים.
מחכה.
מחכה שתאמרי מילה
אני צריך שתאמרי משהו.
מחכה רק שתאמרי משהו.
אוטובוסים חולפים אנשים עוברים
ואני עוד מחכה
כול חיי ככה יצטרכו להיראות
המתנה אינסופית
מקשיב למוזיקה, נאחז בעמודים
מנסה לשחזר מילים אחרונות, עווית פנים
אולי בסוף אמצא אותך
אולי בסוף אשתנה ואהיה מה שאת רוצה
כול דבר שרק תרצי
מחכה.
יכלתי להיות מישהו טוב יותר, מישהו אחר
רוצה להצליח, להיות התמונה בעיתון, להיות המילים שיצאו מפי
אנשים
אבל בנתיים מחכה
אולי אלה החטאים, אולי העונשים
אני יושב בחדר ומחכה
החדר כבר עבר עלה אל אוטובוס אחר
יש ימים שאני לא מחכה עוד
ואז את מופיעה נשארת שתי דקות נעלמת
ואני מחכה לך שנה
כול אחד מחפש אהבה
יש כאלה שמאמינים עוד שהיא נמצאת מעבר לפינה
יש כאלה שמאמינים אחריה אין דבר
כמו האופק הניצחי
תמיד מחכה
לוגם מהבקבוק וכותב עוד שיר
יודע זה לא הפיתרון
אבל לפעמיים האהבה רחוקה מהפינה
בה אני עומד ומחכה
אז מתיישב לכתוב עוד מכתב אחד
ויודע שיבוא אחריו מכתב
אין לזה סוף
כמו המתנה ארוכה לרגע הבא שיבוא
ולא יביא איתו דבר
לעיתים אני חושב שיש אנשים שאת כול חייהם
מאבדים בהמתנות
וברגע הנכון לא נמצאים במקום
ואת לא תבואי, יודע שאת לא תתקשרי
אני אחכה
רגעים כאלה יש בשפע
מוצא את עצמי מניח את הידיים על פניי
מוצא את עצמי שוב ושוב
נאחז בדימיון
לו רק ידעתי את המציאות
מתיישב על המיטה
בטלויזיה מציגים את העולם עטוף בעטיפת צילופן דקה
ואני מקשיב לצלילים
מחפש שם אותי
מחפש שם מישהו שישמע כמוני
יראה כמוני
יחכה איתי |
|
סיפור מרגש של
אדם שניצל בזכות
הגורו יאיא:
המצב היה קשה
בעסק. כמעט
חשבתי לסגור את
"אדולף יעקובסון
ובניו שטיחים."
גורו יאיא בא
אלי. ישב איתי.
כיבד אותי. אמר
לי "שמע, לשם
שלך יש
אסוציאציות
שליליות. אולי
תשנה אותו?"
ובאמת, מאז
ששיניתי את השם
לאדולף
אהרוניסקי -
העסקים פורחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.