עוד יום עובר בשקט יחסי
ואני עדיין לא מאמינה באמת שלי
אותה אחת שאומרת
שאת חיי אני אוהבת
ועל זה שנטש אני כבר לא חושבת
אפסיק לעשן ברגע שאחליט
וזה שאני אוהבת
יאהב אותי תמיד
לילה שלם ושיחת טלפון
עם עוד מישהו שלא מוצא בי הגיון
מנסה שוב להרדם בין הסדינים
אבל חושבת אינסוף מחשבות
נכנסת למעגל של שקרים
נכנסת למעגל של בגידות
איך לא עם נשמה כואבת
שממשיכה לטעות וממשיכה ומאכזבת
ואני, שחיה באיזור מלחמה
שומעת עוד יריות, רואה עוד פצצת תאורה
והאמת שלי סגורה על "לא אכפת"
שימות העולם, שמה עליו זין
ואני לעולם לא אשכח
את אלו שלא מתאים להם ובינתיים
אני לא יכולה להכריח אף אחד לחשוב
ואיך אוכל להכריח מישהו לאהוב
כי "היא לא בנאדם רגיל
היא מוזרה-זה מגעיל"
ואני אפילו לא מאמינה באמת שלי
תלמדו להקשיב, לקבל ולחכות
כמו מים שקטים גם "מוזרים" חודרים עמוק
אם לא נראה לכם שיש איזשהו משהו שקט שם
המראה ההתנהגות והפה צועקים אבל בפנים הלב נדם |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.