לך תחפש את הזיון
שיתן לך את הכוח להפסיק.
מה זה משנה בעצם ?
למי תחסר ?
תשלוף את האקדח מקופסת העוגיות,
תכתוב מכתב פרידה
תתנצל
תאשים
(תבכה)
תעשן סיגריה אחרונה.
(אולי היה אפשר לעשות משהו,
מישהו יתהה אחר כך)
תשתדל לא להשפריץ דם על הקיר,
זה משאיר כתמים חומים כאלה
שמזכירים שוקולד.
לכי תדעי,
אולי מההתחלה רציתי למות.
ואולי זה לא בגללך (לא רק)
אבל האמת היחידה שתקועה לי בראש
צועקת -
"אני לא מאוהבת בך
אני רוצה להיות לבד
אני ורפאל אוהבים אחד את השני"
וזה הכל עניין של בחירה
אפשר להחליף אמת שכזו בכל רגע.
באמת חלולה של עופרת,
כתמים של שוקולד,
וטיוטא מרגיזה של שיר שנפסק
ככה סתם.