זאב , זאב


חלום חייו היה להיות בעל עסק משלו.
כבר בגן הילדים, כשכולם היו עסוקים בבניית ארמונות בחול
ובמשיכות בשיער , שיחק הוא ברופא ואחות, והעסיק ילדים אחרים
כדי שיבנו עבורו ארמונות בחול , תוך שהוא מבטיח להם הבטחות
גדולות ונצורות בצורת סוכריה על מקל או צמר גפן מתוק, במקביל
הוא דאג להבטחת האינטרסים שלו בחלונות הגבוהים , כשהוא מחייך
לגננת רינה, שהייתה רווקה זקנה ,ושלרגע האמינה שיכולה להתפתח
ביניהם מערכת יחסים, היא רק לא ידעה שבמקביל הוא גם חייך
לעוזרת שולה  , באותו חיוך דביק בדיוק.

הוריו , אשר שמחו בו עם הולדתו, אולם טעמם בבחירת שמות , שיקף
את חוויות חייהם, במחנות ההשמדה בפולין, קראו לו וולוולה, או
בעברית זאב.
כמובן שהוריו לא השתמשו בשם העברי, ויי זמיר, או חס וחלילה,
גוועלד, לילד צריך שיהיה שם פולני כהלכתו,  ותמיד קראו לו
וולוולה, או שיין וולוולה ( וולוולה היפה).
הוא כמובן היה נתקף חלחלה ומפנה להם את עורפו בחוסר סבלנות,
כשהוא בינו לבינו מבין שעם שם כזה לא ניתן להקים שום עסק, ולו
בגלל הקירבה המיידית שהוא יוצר לאנשים שהיו שם בתופת, וכסף הוא
בטח לא יראה מזה, אבל הרבה הרבה כאבי ראש, וסיפורים על קליפות
תפוחי אדמה כן, והרבה.

מה הם רוצים מהילד, היה רוטן לעצמו, מגיל מאוד צעיר, אני
נולדתי כאן, והם נולדו שם, החוויות שלהם הן לא החוויות שלי,
אני לא רוצה להיות כמוהם, ואני בטח לא הם.
כמובן שוולוולה או זאב בשבילכם לא ידע שאין לו כל מנוס אלא
לקבל באישיותו המתלבטת נתח מאמא מניה, ועצם מאבא ולדק.

אבל בגיל צעיר אתם יודעים ,כל אחד הוא יחיד ומיוחד, וההורים הם
הדבר שהכי לא רוצים לדמות לו, או לפחות כך חשב וולוולה, באותו
שלב.

במשך השנים התרחק וולוולה מהוריו .  וולוולה מעולם לא הסכים
שהוריו יגיעו לאירועים בבית הספר או שיגיעו לימי הורים.
למוריו סיפר וולוולה כי הוריו חולים, ולכן הם אינם יכולים
להגיע לבית הספר, כמובן שהמורים ,שחששו מוולולה , אשר היה גדל
מידות, חזק, ובעל ביטחון עצמי מופרז, הנהנו בהסכמה, בלי לברר
האם יש רגליים לדבר.
וולולה לא הביא חברים הביתה, ובשל קווי אופיו הנחוש והעקשן,
ובטחונו העצמי המופרז, אירגן את כל מפגשיו עם חבריו בבתים
שלהם, תוך שהוא פוקד עליהם להכין בעבורו ארוחות ערב , ולארגן
בעבורו את כל אמצעי הנוחות הנדרשים.

וולולה התבונן בהוריו ושנא את עצמו,  ובשל כך התרחק מכל מה
שאפיין אותם.
וולולה מעולם לא הזכיר בפני אדם כלשהו כי הוא שולט בשפה
האידית מלפני ומלפנים.
וולולה נהג להתאמן בע' וח' דגושים, והוריו היו צוחקים בינם
לבין עצמם,  כאשר בשיחות המעטות שהיו לו עימם, היה מסיים את
המשפט במילה גוולעד, כשהוא מדגיש את האות ע'.

הוריו של וולולה, אשר ראו את צורת התנהגותו של בנם כלפיהם
ובכלל, שתקו בהבנה, ואמרו לעצמם באידיש ,תודה לאל שילד לנו
נולד לאחר התופת.
לאחר מה שעברו שם בגרמניה האחרת, הם ראו ב"תופת ולולה" נס
משמיים.

השנים עברו וולולה / זאב גדל והפך לזאב כבד גוף ומשקל, בעל
הבעה מלאת חשיבות עצמית.
בצבא איך לא , שירת כטבח בבסיס גדול, לאחר שהשכיל להבין כי
סיכויו לשרת במשטרה הצבאית קלושים עד מאוד.
הוא שלט על 50 חיילים, אשר חששו ממנו וממבטו המאיים, זאת לאחר
ששכנע את מפקד הבסיס להוציא תקנון שמאפשר לעובדי המטבח לצאת רק
פעם בחודש הביתה.
כמובן שאף אחד לא ידע כי וולולה עשה זאת אך ורק כדי שהוא לא
ייאלץ לחזור הביתה, לביקור אצל הוריו.
להוריו סיפר וולולה כי הוא משרת בחיל מודיעין , והוריו התמימים
האמינו לו  לאחר ששוחח עימם ארוכות באידיש והסביר להם כי הוא
עוזר לצה"ל במלחמתו נגד האויב הפולני וזאת בשל ידיעותיו את
השפה.

באשר למין היפה, הרי שוולולה ניסה גם ניסה לטמון ידו בצלחת
ובכל דבר שיצר עימו קשר עין , אולם לא הצלחת ולא קשר העין
שיתפו פעולה.
וולולה לא אמר נואש, על אף דחיות חוזרות ונשנות מבחורות אותן
הכיר.
הוריו כמובן ניסו לדבר אל ליבו ולהכיר לו "בחורות טובות", דור
שני לשואה, אולם וולולה אשר היה נחרץ בדעתו האיתנה לברוח
משורשיו האידישאיים , סירב.
רק כאשר כלו כל הקיצין הסכים וולולה להיפגש עם ביתה של חברת
ילדות של אימו, גולדלה פקקובסקי, ואז הוא גילה שהוא כל כך נמשך
אליה, שהדבר גרם לו לפיק ברכיים, והוא החל לגמגם באידיש מדוברת
ולאמר לה, שעדיף שתצא עם חברו הטוב, משה משקפוביץ.

כמובן שהסיפור הזה מתחיל לחזור על עצמו ודי לשעמם אתכם , ובצדק
, כי כמה זמן אפשר לברוח מעצמך ובצורה כל כך לא מוצלחת ,אולי
לנצח נצחים,
אבל המחיר, אוי המחיר, המחיר,

וכן, די שכחנו כי יש צורך לקשר בין שמו של הסיפור לבין תוכנו,
לבל נחטא וננהג כמנהגם של מתרגמי שמות הסרטים במקומותינו אשר
כל קשר בין תרגום שם הסרט, מהשפה האנגלית לשפה העברית, הינו
מקרי בהחלט,

אז בואו נמשיך קצת , ונראה לאיפה הדברים מתפתחים , רק אל תיצרו
לעצמכם ציפיות גבוהות מידי, בבקשה, כי אחרי הכל מדובר
בוולולה.....

לוולולה , רק כדי להזכיר לו ולנו, היה חלום , להיות בעל עסק
עצמאי,
אך במה הוא יכול היה להתעסק, מלבד במקצוע אשר כישוריו לאיים,
לסחוט, להפחיד ולהלך אימים ,יכלו לשמש,
הוא הלך לאבחון מקצועי , במכון המפורסם "מכון הדסה", כדי לבחון
באיזה תחום הוא יוכל להתעסק בשארית חייו,  במכון ביקשו ממנו
לצייר עץ ובית, אולם הוא מיד התנגד ואיים לשרוף את המועדון ורק
לאחר שהפסיכולוגית הארגונית דיברה אל מה שהיא חשבה שהיה ליבו,
והסכימה לצאת איתו לפגישה לא מחייבת,  התרצה ולולה וצייר לה את
הציור היחיד שידע לצייר בעל פה, מאז שהיה ילד.
כמובן שאת תוכן הציור אנו יכולים רק לנחש, אבל נציין שהאבחון
הסופי קבע שוולולה מתאים למספר עבודות שיפורטו להלן:
ראש השב"כ, מפנה הפגנות באינדונזיה ובכל מקום שצריך, מטפל
בנחשי אנקונדות, מפנה זבל , מורה בבית ספר ע"ש הלן קלר ( רק
לעיוורים וחרשים).

מצויד ברשימה זו צעד וולולה שמח וטוב לב ,   אך לאן באמת היה
לו לצעוד,
מי נותר בעולמו של וולולה שאותו יכול היה לשתף בתגליות אלו,
בשמחתו, מוזרה ככל שתהיה,וולולה שם לב , כי מלבד הנהג שהסיע
אותו לא היה לו למי לספר על כך, אולם בשלב זה של חייו הוא לא
ייחס לכך חשיבות כשלהי ,ועל כן אין לנו כל סיבה ממשית לרחם
עליו,

כאשר העלה וולולה במוחו הלא קודח, את אפשרויותיו הבלתי מוגבלות
לעיסוק הולם , החליט כי מסיכום כל העבודות הנ"ל לא נותר לו אלא
להיות בעל עסק לאספקת מזון לתאילנדים.

בתחילה חיפש ולולה מקום אשר יוכל לספק בעבורו את המזון לעסק,
כלומר כלבים , חתולים , נחשים ואורז .
לאחר שנמצא המקום המבוקש, איתר ולולה מספר פועלים סינים
שיוכלו לעבוד בעבורו כי הוא כמובן שלא ילכלך את ידיו, ובמיוחד
כשהמאכל האהוב עליו וולולה היה המרק הנפלא של אמא מניה,
בורשט.

ולולה כל כך שמח בפתיחת העסק החדש, שטרח להזמין לארוע את שגריר
תיאלנד בישראל, וכאפרטיפים הוגשו, נתחוני נחש ברוטב סויה.
הוריו של ולולה כמובן שלא הוזמנו, וזאת בין השאר בשל קיבתם
העדינה אשר הורגלה למזון רך וחסר טעם.
וולולה הפעיל את העסק ביד רמה. לפועליו שילם משכורת מינימלית,
והרשה להם לעבוד שעות ארוכות, זאת לאחר ששכנע אותם כי העבודה
היא חייהם, והם היו ממשיכים בשקט בלי שישמע בסינית "אבל היא לא
בשבילנו " .
וולולה תמיד בחר לראות את חצי הכוס הריקה בעובדיו אולם מעולם
לא פיטר אותם, וזאת מחשש לתשלום פיצויים והתעסקות מיותרת
מבחינתו עם "קו לעובד".
עובדיו אשר היו מסורים וחביבים והיו בודהיסטים בדתם , ריחמו על
וולולה, אולם בסתר ליבם קיוו כי יחלה מאכילת אוכל בריא , אותו
הם נהגו הם לאכול בהפסקות הצהריים הקצרצרות שלהם (טופו
ונבטים).

וולולה הכפיף עצמו לחוקים אותם יצר לעצמו בעולמו הפרטי, כאשר
הוא מתעלם מחוקים חיצוניים שנקבעו ע"י החברה על מנת להבטיח
ולהגן על אנשים מפני עצמם,
ובמילים פשוטות, וולולה עקף את חוקי המדינה ולא נתן לעובדיו
חופשות או מתנות בחגים , למעט צלופח מיובש אותו קיבלו בחג
הפסחא.

גם חייו הפרטיים של וולולה לא נראו הרבה יותר טוב, וולולה בילה
את עיתותיו בחברת עצמו, דבר שהיה לו קשה עד מאוד שהרי הדבר די
ברור לכם, לאחר היכרותכם את אישיותו .
הוריו הקשישים של וולולה ויתרו זה מכבר על בנם, כשהם משקיעים
את יגונם במשחקי ברידג' ורמי , וכן בצפיה בטלאנובלות פולניות.

ולולה נהג באנשים שפגש, כפי שנהג בעובדיו, ולכן כל מערכות
יחסיו לא שרדו יותר מחצי שעה, אשר במהלכה נהג ולולה לדבר על
עצמו, ובדרך כלל, כמה מפתיע, המשיך לדבר על עצמו , והבחורה
שהפכה להיות כלא נראית,  נסה כל עוד נפשה בה,
מה שסייע להרס מערכות היחסים קצרות הטווח  היו המתנות מלאות
החן, שהיה ולולה מביא לפגישות . מתנות כמו מחית נחשים ברוטב
אניס, או צלחת טייק אוויי מלאה באורז ותוספות שהיו גורמות
לבעלי קיבה חזקה להקיא,

אולם החיים , כפי שאתם יודעים ,מלאים בהתרחשויות ,שהן המהלך
הטבעי של מעשינו או פעולותינו, ואדם אשר חי בצורה כל כך מנותקת
מעצמו, הרי שעליו לצפות או לפחות לא להביע פליאה ,כאשר היקום
ישלח אליו אות בצורת מחלת מין קשה.

האות היכתה בוולולה בצהרי יום חמסין אחד, כאשר ישב והחל לחוש
גירוד עז מאיזור חלציו. ולולה אשר בושה לא הייתה אחת מהתכונות
הבולטות באישיותו, החל לגרד נמרצות את האזור, עד אשר המקום
התנפח למימדים מפלצתיים, כאלו שאילצו את  עובדיו להזעיק
אמבולנס שלקח אותו לבית החולים אסותא, למחלקה לטיפול בנפגעי
גירוד.

וולולה כמובן שזעק על עובדיו שלא יעזבו את מקום העבודה, ושיתנו
לו לגרד שם עד מוות, אולם הפעם הם החליטו לא להקשיב לו, ועשו
בו כרצונם.

וולולה ישב מספר חודשים בבית החולים  כשרגליו מפוסקות, כשאחיות
, בחורות מלאות כוונות טובות, מורחות לו , השכם והערב,
"עדינול" באיזור חלציו להרגעת המקום.

וולולה לא הבין מדוע מכל האנשים דווקא הוא נתקע בבית החולים,
עם מחלת מין מאוד קשה, הידועה בשם "מנדבושקה " .
רופאי בית החולים הסבירו לולולה כי מחלה זו נגרמת בעקבות קיום
יחסי מין מזדמנים, וכי הוא ייאלץ כל ימי חייו ליטול כדורים,
ולמרוח משחות לטיפול בבעיה.

הוריו של ולולה באו לבקרו, ופרצו בבכי, כאשר ראו אותו שוכב
במצבו המפוסק בבית החולים.
הם הבטיחו לו כי לא יעזבו אותו ויהיו לצידו עד אחרית ימיהם
ושנותיהם.
עובדיו של וולולה גם הם הגיעו לבקרו מצוידים במוצר החדש שיצרו
בתקופת העדרו, קופסאות פרלינים בטעם דג, כשהם מאושרים ושמחים.
לוולולה המופתע התברר , כי הם החליטו שלא לעזבו ולהמשיך לעבוד
במקום, עד אשר תחול הטבה במצבו.

וולולה חש כאבים באזור חלציו אולם הזמן הרב בו שהה על גבו,
איפשר לו גם להסתכל קצת על חייו, מזוית אחרת, תרתי משמע,  כפי
שהיו עד לאותו רגע בו אותו גירוד נוראי שינה את מסלול חייו.
וולולה פגש ליד מיטתו ,פועל זר, אשר הגיע לישראל מהודו, ואשר
עבד במקום עבודה בעל תנאים דומים למקום העבודה  של ולולה.
הפועל הזר סבל מכאבים בגבו בשל העובדה שחדל לעסוק , מאז הגעתו
לישראל, ביוגה.

כמובן שאותו פועל לא הזדמן במקרה בסמוך למיטתו של ולולה,  שהרי
היקום ממשיך בעבודתו כל העת, גם כאשר אנו מחליטים להפסיק , כל
אחד ואחד את עבודתו ואת שיעוריו , על פני אדמה זו.

הפועל הזר הסביר לוולולה כי מחלה באיזור החלציים, בדרך כלל
מגיעה לאדם אשר חייו מנוהלים על ידי יצרים בסיסיים ביותר, ואשר
אינו מתעלה מעל ליצרים אלו, ואינו מקשיב לאותות ולמתרחש
מסביבו, ואף לעצמו.

וולולה החל להרהר בדבריו של הפועל הזר, וחש באזור חלציו, תחושה
אותה שכח לאחר חודשים כה רבים בהם הרגיש מנותק... מנותק מעצמו,


ותוהים אתם מה עלה בגורלו של וולולה והאם חייו השתנו בעקבות
הארוע,
האם החל לנהוג כלפי עצמו בחביבות או שמא המשיך בשיגרת חייו
הקודמת,
ובכן, אין זה חשוב כלל וכלל שהרי סוף טוב הוא דבר יחסי , וסוף
טוב כמו שאתם רגילים אליו, קשה לספק ,שהרי לא בסרט אמריקאי
עסקינן,

אבל בכל זאת נסיים בשיר סיני קצר עתיק יומין, שנכתב ע"י עובדיו
הסיניים של וולולה,
בשירותי החברה:

שניים סינים עם כינור גדול
עבדו בישראל בשביל אחד הוא כל יכול
בה גרבוץ הציל אותם וזה הכל
שניים סינים עם כינור גדול



המספר של קו לעובד- שמור במערכת