אתה עומד, עומד על האדמה, האדמה נפתחת ואתה שוקע.
בהתחלה זה לא כל כך נורא, הבוץ השחור, רק מכסה את הרגליים
ועולה לאט, לאט.
הוא עולה, עמוק וסמיך, ואתה ממשיך לשקוע, לטבוע.
השחור חודר דרך הרגליים, נכנס לורידים, ממלא את הכל בשחור,
שחור סמיך.
השחור ממשיך לעלות ולא מפסיק, ממלא כל וריד, כל נים, הבוץ
מסביב עולה ואתה כבר מכוסה עד החזה. האוויר שנכנס לגרון לא
מצליח להיכנס לקנה הנשימה, והשחור עולה ועולה.
אתה טובע, אתה טובע, העיניים מזילות דמעות אבל הם רק שחורות.
השחור עולה לפנים, לוקח את האוויר, חודר לאף ולעיניים, מכסה את
השיער, אתה טובע.
ועכשיו אתה בפנים, אבוד, אתה לא זועק לעזרה, אתה כלוא, אתה
לכוד, אתה לא רוצה לצאת.
השחור לא מאיים, ומסביב אנשים תוהים, מה אתה עושה בשחור הזה,
אבל אתה שותק.
אבל אתה אוהב את זה, אתה אוהב לטבוע, לטבוע. |