ביום שלישי האחרון היה לי מבחן בתולדות האומנות, אני יודעת מה
כולם חושבים, מבחנים באומנות זה כל כך קל שזה עצוב, גם אני
חשבתי ככה עד שהצטרפתי למגמה, בהתחלה חשבתי לעצמי שכל מה שאני
צריכה לדעת זה איזה אומן צייר מה ולזיין קצת את השכל על אותה
תקופה, אבל אחרי הנכשל השני שלי החלטתי לשנות אסטרטגיה.
במבחן האחרון לשנה (יום שלישי שעבר, במקרה) החלטתי ללמוד,
ללמוד המון וללמוד טוב, ישבתי בספריה שעות על גבי שעות, חיסלתי
קנקני קפה אחד אחרי השני, עשר שעות של שינון ולמידה רצופות.
יצאתי מתוך הנחה שאם אני באמת אבין מה שאני קוראת אז אולי זה
יכנס לי לראש יותר טוב.
ישבתי מול המחברת וקראתי את כל תקופת ימי הבניים, זה הלך
מצוין, זכרתי והבנתי הכל, ואז הגיעה תקופת הרנסנס, שם הכל
הסתבך באמת. לפני היו שמות של ארבעה אומנים (פחות מוכרים)
ג'וטו, דוצ'יו, בוטצ'לי ווזצ'יו. בשלב זה אני רק רוצה לומר עד
כמה אני מתעבת את השמות האיטלקיים, איך אפשר לזכור מי זה מי?
ובנוסף לכל הסיבוך הזה הייתי צריכה גם לזכור מי צייר מה הבעיה
היא שכולם ציירו את אותו הדבר, כל אחד מן האומנים הנ"ל ציירו
את הסעודה האחרונה, את הצליבה, את הולדת ישו ואת הכניסה
לירושלים, כולם ציירו פחות או יותר אותו דבר שכן זו אותה
תקופה. מצאתי את עצמי יושבת מול התמונות מנסה למצוא הבדלים
שאני אזכור, שלוש שעות בערך ישבתי שם, עד שכבר כאבו לי העיניים
והגב שלי נכנע, ואז הלכתי לישון, חשבתי לתומי שהכל בסוף יסתדר
איכשהו. כמובן שטעיתי. נגשתי לבחינה בביטחון מלא שאולי יאיר לי
המזל פנים ואני אצליח, שתיתן לי 60 העיקר לעבור, התיישבתי לי
בכסא, לפני מונח טופס הבחינה וחשכו עיניי, השאלה הראשונה הייתה
קלה מאין כמוה, "מה ההבדל בין כנסיה רומנסקית לבין קתדרלה
גותית, אין פשוט מזה, אחרי הכל ידעתי בדיוק מה ההבדל. השאלה
השנייה הייתה על הפסל "דויד" של דונטלו, גם זה היה די פשוט,
לדונטלו היה את ה-"דויד" הכי עקום שיש, זה היה קל לזכור,
ובשאלה השלישית עולמי קרס.
השאלה השלישית הייתה נוראית, לפני הבחינה חשבתי שהיא בטח תיתן
לבחור אומן אחד ויצירה אחת ולהסביר, לצערי המורה קמה באותו יום
על רגל שמאל והחליטה לדפוק אותי חזק, השאלה השלישית הייתה
"לפניך שמות של ארבע אומני רנסנס חשובים (ג'וטו, דוצ'יו,
בוטצ'לי ווזצ'יו) תן יצירה אחת לכל אומן והסבר את הטכניקה בה
השתמש האומן" שם ידעתי שאני אבודה לחלוטין, מייד הסתכלתי על
הניקוד, חשבתי שאולי שלישי מבחן זה לא הרבה נקודות ואולי שתי
השאלות האחרות יתנו לי מספיק נקודות כדי לעבור, מישהו שם למעלה
בטח שונא אותי. הניקוד, כמובן, היה 20 נקודות לשאלה הראשונה,
20 נקודות לשאלה השנייה ו60 נקודות לשאלה השלישית.
כמעט שבכיתי, לא יכולתי להרשות לעצמי עוד נכשל אחד, יעיפו אותי
מהמגמה, אז החלטתי לעשות כל מה שתלמיד נואש וכושל יעשה, החלטתי
להעתיק. למזלי (בפעם הראשונה כל היום) ישבתי ליד הילדה הכי
חכמה בכתה, היא ידעה הכל וכתבה הכל בכתב ענק כך שלא הייתה בעיה
להעתיק, שמחתי מעט, אולי אני אנצל לשם שינוי.
חיכיתי לזמן שהמורה הייתה עסוקה במשהו חשוב (כמו לקרוא את
מגזין האופנה שלה) והצצתי לדף של חברתי לשולחן, חצי שאלה כבר
העתקתי, כמובן שלא במילים שלה, והייתי כבר בדרך להעתיק את החצי
השני כשהמורה תפסה אותי.
"נטע, את לא מעתיקה מאורלי במקרה נכון?" נשמעה קולה של המורה
בכל רחבי החדר "ל... לא דפנה, אני רק שאלתי את אורלי אם יש לה
דף בשבילי, נגמר לי" ניסיתי לענות לה "אז למה לא ביקשת ממני?"
שאלה המורה "כי לא רציתי להפריע לשאר הכתה כמובן" עניתי, כבר
חשבתי שניצלתי, ושוב טעיתי "צאי מהכיתה" המורה אמרה לי בנוקשות
"אבל... אבל דפנה.... מה עשיתי?" שאלתי בתמימות "קודם כל בגדת
באמון שלי בך והעתקת, אל תנסי להכחיש, דבר שני שיקרתי לי במצח
נחושה, ואני שונאת שקרנים, אבל הכי נורא זה שאין לך תלבושת בית
הספר, וזה פשוט בלתי נסבל, החוצה" המורה העמידה אותי במקום, לא
היה לי מה להגיד אז יצאתי.
כל הדרך הביתה קיללתי את האיטלקים עם השמות המעוותים שלהם,
קיללתי את ההנהלה של בית הספר והטלאי הצהוב... כלומר תלבושת
בית הספר שלהם, קיללתי את המורה שלי שהיא לא עסוקה מספיק
בלקרוא את המגזינים שלה ומתעמקת בי יותר מידי, הבנתי שמישהו
מתנכל לי בכוונה וקיללתי גם אותו.
יומיים אחר כך אימא שלי קבלה מכתב מבית הספר על מה שעשיתי,
רותקתי לחודש ובנוסף הייתי צריכה לוותר על הנסיעה השנתית שלי
לאילת כדי לעשות מבחן קיץ באומנות, קיללתי את ג'וטו ואת דוצ'יו
ואת בוטצ'לי ואת ויזצ'יו, הם הרסו לי את הקיץ שהיה אמור להיות
הכי מושלם שיש (כי זה היה הקיץ הראשון שבו היה לי רישיון
נהיגה), הם הרסו לי את החיים.