זהו שיר על שמיכה
פירחונית ונאה
שהרבה רגעים
של אושר ידעה.
כשהובאה למיטה
הם ישנו כה קרוב
שכמעט לא היה לה
את מי לעטוף .
כששכבו הם לישון
"רחקה השינה"...
והיסתירה הכל-
השמיכה הקטנה.
שמיכה רק אחת
על שניים צמודים
ולשמיכה-כך נידמה-
לעדי עולמיים !
יום אחד היא הבחינה
אבוי ! שוד ושבר !!
ישנים גב אל גב-
האישה והגבר.
כבר למדה לכנותם
בשמות פרטיים
ופתאום סתם התחילו-
נוהגים כזרים.
וכך זה נימשך-
שנה ועוד שתיים ...
התרגלה השמיכה-
לריחוק בין השניים .
והנה,בא היום-
השמיכה לא חלמה
ש"אחות" לה יביאו-
"אחות תאומה".
התרגזה השמיכה
צעקה עד שמיים:
"לא צריך עוד אחת
די מקום בי לשניים" !
לא אקבל תרוצים
על נזלת... וחום...
אם תישנו חבוקים-
שוב יספיק המקום !
לא עזרו הצעקות,
המילים,הבכיות...
אחר כבוד ניכנסה-
למיטה- "האחות".
"פני קצת מקום"-
אמרה הפולשת
"די לך לבכות
הן את לא מגורשת"... !
השמיכה הקטנה
נעלבה ושתקה.
לא ניסתה להסביר-
את אשר בלבבה.
רק בשקט בכתה
על אותה אהבה
שבין קיץ וחורף -
הלכה וכבתה.
כי ידעה השמיכה
ויודע כל אחד-
כי טובים בה השניים-
מן האחד ! |
