זהו שיר על שמיכה
פירחונית ונאה
שהרבה רגעים
של אושר ידעה.

כשהובאה למיטה
הם ישנו כה קרוב
שכמעט לא היה לה
את מי לעטוף .

כששכבו הם לישון
"רחקה השינה"...
והיסתירה הכל-
השמיכה הקטנה.

שמיכה רק אחת
על שניים צמודים
ולשמיכה-כך נידמה-
לעדי עולמיים !

יום אחד היא הבחינה
אבוי ! שוד ושבר !!
ישנים גב אל גב-
האישה והגבר.

כבר למדה לכנותם
בשמות פרטיים
ופתאום סתם התחילו-
נוהגים כזרים.

וכך זה נימשך-
שנה ועוד שתיים ...
התרגלה השמיכה-
לריחוק בין השניים .

והנה,בא היום-
השמיכה לא חלמה
ש"אחות" לה יביאו-
"אחות תאומה".

התרגזה השמיכה
צעקה עד שמיים:
"לא צריך עוד אחת
די מקום בי לשניים" !

לא אקבל תרוצים
על נזלת... וחום...
אם תישנו חבוקים-
שוב יספיק המקום !

לא עזרו הצעקות,
המילים,הבכיות...
אחר כבוד ניכנסה-
למיטה- "האחות".

"פני קצת מקום"-
אמרה הפולשת
"די לך לבכות
הן את לא מגורשת"... !

השמיכה הקטנה
נעלבה ושתקה.
לא ניסתה להסביר-
את אשר בלבבה.

רק בשקט בכתה
על אותה אהבה
שבין קיץ וחורף -
הלכה וכבתה.

כי ידעה השמיכה
ויודע כל אחד-
כי טובים בה השניים-
מן האחד !