הלכתי לים, שם מצאתי אותה
מביטה על איך הגלים לא שבים חזרה
ושאלתי אותה, למה היא בוכה
והיא אמרה שהשמש לא תאיר עוד את דרכה
אז אני חייכתי ואמרתי, בבקשה אל תבכי
את עוד תראי, היא תאיר, נסיכה
והיא לא הבינה למה אני בוכה על מלאכים
שפוחדים שהשמש לא תחזור בחיים
ולחשתי אהבה והיא צחקה
ואני ידעתי שצחוק ליבה נותן בי שוב תקווה
מצאתי שלווה בנחמה והיא לא ידעה
והיא לא הבינה שאני בוכה עלייה, מלאך שפחד
שלא יהיה עוד אור, פחדה שלא יהיה עוד טוב
והיא לא הבינה שאני בוכה על קרני האור שנפלו
למעמקי הים...
ודמעותיה היו כה יפות לעיניי הבוכיות
וכך ישבה הביטה על העננים
כך אני הבטתי עלייה נעלמת עם הגלים
ונזכרתי שפעם אמרה שהגלים לא שבים חזרה
ופתאום כבר לא מצאתי אותה, והשמש לפתע שוב זרחה
ואני בכיתי כי ידעתי שיותר לא אראה אותה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.