על גשר  קארל, בלילה קר
לאור ירח מהורהר
נגלה לי חזיון של עלומים:
עומד ומספר על הרוחות באבנים
פנים יפות, שיער ארוך, שרוכים פרומים.

חמוד שלי, אין נס יותר גדול
מהמסלול שהוליכנו הנה.
וכל מפלצת יש לה חרב בלבה
שתקיימה, ופעם תהרגנה.

הבט היטב אל אפלולית עיניי
שכן אין כרך בו אני מוזכרת
אני הרוח הנודדת הזקנה
שמכורה ליופי של החרב.

אז פעם בשנה, אני פוגשת
באיזו עיר זרה
בחור יפה, עומד על איזה גשר
וזה משאיר אותי ערה.

אני הולכת בדרכים אלפי שנים
מושכת את צלי ברחובות
הצל חולף
              הלב עייף
                           והעיניים רעבות.