אתמול ישבתי עם אלוהים בגינה ודיברנו. הוא אמר שהחיים בזבל
ואני אמרתי שהחיים קצרים. דיברנו קצת על איך זה שם למעלה, ועל
איך זה להחליט החלטות הכל בשביל כולם...  הוא אמר שזה מאוד
מתסכל שאנשים נזכרים בו רק כשקשה להם, כשהם צריכים עזרה או
משהו להאחז בו, ויש כאלה שמקללים אותו, ויש אחרים שמבקשים
בקשות שונות ומשונות שלא מן העולם הזה. אבל כשטוב להם? אפילו
לא תודה! פתאום הם נזכרים בתיאוריית המפץ הגדול ושוכחים ממנו.
היה לי קצת עצוב בשביל אלוהים, שככה כל עול העולם מונח על
כתפיו. הוא אמר שגם אם הוא היה רוצה להחליף תפקיד, הוא לא היה
יכול - "אסור! פקודות מלמעלה", ואני אמרתי שלא ידעתי שאלוהים
מקבל פקודות מלמעלה.
ואז הוא בקש ממני בקשה שלא הייתי יכולה אפילו להעלות על דעתי-
הוא רצה שנתחלף ליום אחד . הוא אמר שהוא די בודד שם למעלה, וגם
קצת עצוב, ושגם הוא צריך שיאהבו אותו, גם אם זה רק ליום אחד.
אבל אני סרבתי (!) לאלוהים בנימוס, ואמרתי שאינני יכולה לקחת
על עצמי כל כך הרבה אחריות. "וחוץ מזה", אמרתי, "אם אתה צריך
אהבה, כדאי לך להתחלף עם מישהו אחר".