התעטשתי.
"קח טישו" הוא אמר לי."זה טוב לבריאות".
"טישו טוב לבריאות?" שאלתי בפליאה.
"בעצם אתה צודק, זאת הבריאות שטובה לטישו" הוא השיב בגיחוך.
אלכס, היה מרכז הצעירים החדש במפלגה. הוא אומנם לא תמך בדרך
האידאולוגית אך הוא תמיד טען שאיפה ששנמצא הכסף, שם כדאי לחפש
את אלכס.
בעצתו נטלתי מגבון טישו מהערמה הגדולה שניצבה מולי.
"נו, עכשיו את בריא?" שאל אותי אלכס.
"כן אלכס" עניתי "עכשיו אני בריא".
שנינו חייכנו וצחקנו,למרות שלא היו לנו הרבה סיבות לשמוח.

שבוע לפני הבחירות והעניינים במפלגה טרם מתקתקים. המועמד פיגר
בסקרים ואלכס תמיד נהג לטעון שאנחנו עושים את המיטב, רק
הבוחרים הם אילו שלא בסדר.
באותו היום, אני ואלכס ושימרית נעמדנו בקניון וחילקנו מידעונים
האמורים לשכנע את הבחורים לבחור במועמד שלנו.הבעות הפנים, לא
היו חיוביות במיוחד ולכן הצפייה המתמשכת בקהל הבוחרים המסתובב
להנאתו במסדרונות הקניון לא הייתה מהנה במיוחד. אבל אלכס היה
מרוצה, אלכס תמיד היה מרוצה.

לקראת הערב, שימרית התנצלה שעליה לנטוש אותנו ואני ואלכס
קיפלנו את הדוכן שהצבנו בקניון.התקדמנו לעבר סניף המפלגה כדי
לסכם את היום ולהחליט על הפעולות של מחר. כשנכנסו לסניף
המפלגה, הוא היה ריק מאדם ורק אני ואלכס נותרנו לבדנו בבניין
הרעוע.
"אתה כבר בריא?" אלכס שאל.
"תבין אלכס" נסיתי להסביר לו לראשונה, "מעולם לא הרגשתי רע.רק
חלוקת המידעונים הזאת עושה אותי חולה".
"איך אפשר לחלות מחלוקת מידעונים?" אלכס שאל.
"לא יודע" עניתי לו, "אני פשוט לא יודע".
אלכס ניגש למטבח וכשחזר הוא החזיק בידו כוס מים וויטמן סי.
"אני אעשה אותך בריא" אלכס אמר. "אלכס לא אוהב אנשים חולים".
לגמתי מכוס המים ובלעתי את הויטמן. "עכשיו תרגיש יותר טוב"
אלכס אמר, "ברוסיה, אמא הייתה נותנת לי ויטמן סי ומיד הייתי
מרגיש יותר טוב. היא אמרה שזה תמיד עוזר, בכל מחלה" הוא המשיך.

"תודה" אמרתי לאלכס, פשוט לא ידעתי מה להגיד לו.
המשכנו לטפל בענייני המפלגה ושמתי לב שהשעה כבר מאוחרת. אלכס
שאל איך אני מגיע הביתה, וסיפרתי לו שאמא שלי באה לאסוף אותי.
הוא שאל אם הוא יכול להצטרף אלינו והשבתי לו שהוא מוזמן.למען
האמת, חששתי.לאחר חודש של פעילות מתמשכת במפלגה זאת תיהיה הפעם
הראשונה שאמא שלי תפגוש את הממונים.

לאחר שעה נוספת בה סיכמנו את כל עסקי המפלגה שמענו שלושה
צפירות מחוץ לסניף המפלגה. כשיצאנו לראות מי צופר, הבחנתי
באמי.אלכס נעל במהרה את הסניף ושנינו נכנסו לרכב הישן.אני
ישבתי מקדימה ואלכס מאחור.
"את יודעת שהילד שלך חולה" אמר אלכס לאמא.
"הילד שלי בריא מאוד" ענתה לו אמא.
"אבל הוא אמר לי שהוא חולה. אלכס לא משקר" השיב אלכס ברגזנות.
"הילד שלי לא חולה!" קבעה אמא, כאשר היא אינה מותירה מקום
לספק.
"הוא כן חולה!" השיב אלכס בעצבנות והיה נדמה שעוד רגע הוא
נשבר.
לא הבנתי, למה לאלכס כל כך חשוב ממני.ולמה הוא בכלל צריך לספר
לאמא שלי שאני חולה.
"אמרתי לו שייקח טישו" אמר אלכס, "והוא אפילו בלע כדור ויטימן
סי. אלכס הפך את הילד החולה שלך, לילד בריא".
אמא, התמלאה עצבנות. היא אף פעם לא אהבה לשמוע מאחרים דברים
רעים על הילד שלה.למרות שהסברתי לה פעמים רבות שמחלה אינה דבר
רע.
אמא עצרה בצד הדרך וביקשה מאלכס שיעזוב את הרכב. אני ניסיתי
לשכנע את אמא שתפסיק, שאלכס הוא אורח, ולא מתנהגים כך לאורחים
אך אמא המשיכה בשלה.
"אני מבקשת ממך לעזוב את הרכב. והבן שלי, לא ישוב לעולם
לפעולות המפלגה שלכם. יש לי ילד בריא, ואני לא צריכה שהוא
יסתובב עם אנשים חולים כמוך". אמא, לרוב נוהגת לשמור את כל
הטינה לעצמה ולכן הופתעתי מעוצמתם של דבריה. אלכס נטש את הרכב
ורק אני ואמא נשארנו במכונית הישנה.
"מה עשית?" שאלתי את אמא.
"עשיתי את הדבר הנכון" היא ענתה.
"ומהו הדבר הנכון?" שאלתי בציניות.
"הדבר שעשיתי כרגע" היא ענתה ברגזנות, "ובכלל, אתה לא חולה!"
היא המשיכה.
"אמא, כולם פה עושים אותי חולים. גם את!" עניתי בעוינות.
"אני לא עושה אותך חולה, אני אמא שלך" היא ענתה.

כששהגעתי הביתה, הופתעתי למראה חבילת מידעונים על
מיטתי.התקרבתי אליהם והבחנתי שאלכס הניח אותם בחדרי,למרות שלא
היה לי קצה חוט, איך הוא נכנס אליי הביתה. לצד המידעונים
הרבים, צפיתי בפתק שהשאיר לי אלכס. "קח הרבה ויטמין סי" הוא
רשם, "ואל תשכח לשתות מים" הוא הוסיף.
שלחתי מבט נוסף למידעונים וחשתי שוב ברע.אמרתי לאלכס שהם עושים
אותי חולה, אז למה הוא שם לי אותם בחדר? תהיתי לעצמי.  
נשכבתי על המיטה והבטתי בחשדנות אל התקרה.חשתי ברע.התעצבנתי.
חשתי ברע התעצבנתי והתייאשתי. כי גם על התקרה איני מסוגל
להסתכל בלי להיות חולה.