היום בכיתה , בשיעור חברה דיברנו על לחץ חברתי. המורה ציירה את
המילה לחץ חברתי על הלוח והקיפה אותה בעיגול. היא ביקשה מאיתנו
לומר את כל הדברים שנראים לנו קשורים לנושא ורשמה את מה שאמרנו
מסביב לעיגול. היו שם מילים כמו סמים, אלכוהול, סיגריות וכל
מיני בכלל. אחר כך המורה ערכה דיון בכיתה והיא אמרה שהיא רוצה
לעשות הצבעה לראות מי בעד ומי נגד לחץ חברתי. תחילה היא ביקשה
מכל מי שנגד לחץ חברתי להרים ידיים וכל הילדים בכיתה בלי יוצא
מן הכלל הרימו ידיים, אבל אני לא. ואז כשהמורה שאלה מי בעד לחץ
חברתי אני הרמתי את ידי ללא היסוס.
ראיתי את כל המבטים ההמומים של בני כיתת מופנים אלי ואת המבט
המופתע, מזועזע של המורה כאילו בזה הרגע רצחתי מישהו ולא סתם
הצבעתי בעד לחץ חברתי. המורה שאלה אותי למה אני בעד לחץ חברתי,
ואני ניסיתי להסביר לה שכזה אני ואין דבר שהיא יכולה לעשות כדי
לשנות את זה, אבל לפני שהספקתי לפצות את פי נשמע הצלצול המטופש
לסיום השיעור.
המורה השחוקה במערכת מיהרה לצאת מהכיתה ואילו התלמידים החלו
עומדים סביבי ותקעו בי מבט מרושע כזה, מבט שנותנים לאדם שלא
מסכימים ולא רוצים לשמוע את הדעה שלו. תחילה הם רק עמדו בשקט,
דממה מוחלטת, עמדו והסתכלו עד שאחד הילדים שאל אותי למה אני
בעד לחץ חברתי. ניסיתי להסביר לו שזה אני ושאם זה לא מוצא חן
בעיני הוא יכול להתעסק בעניינים אחרים כמו אוריגמי או חיטוט
באף, אבל לפני שהספקתי להזיז אפילו את החתי שפה התחתונה של
הפה, כל הכיתה התנפלה עלי בצעקות. הם אמרו לי שאני פושע כי אני
בעד לחץ חברתי, ושאם אני בעד זה אז בטח כשאני אהיה גדול אני
אהיה גנב, נרקומן, מסומם ואלכוהוליסט. ואני עמדתי במרכז ושמעתי
על הגורל העגום
הצפוי לי, עמדתי ושתקתי. ככה המשכתי לעמוד ולשתוק גם כשהם
דיברו על זה שבעתיד אני אהיה רוצח נקרופיל.
למרות שכולם עמדו סביבי ולחצו עלי להיות נגד לחץ חברתי אני
נשארתי בשלי עד שלא יכולתי לשאת זאת יותר וצעקתי בקולי קולות
"אני בעד לחץ חברתי ולא יעזור לכן כלום אז לכו תציקו למישהו
אחר חבורה של כונפות!"
דממה השתררה ואחריה נשמע הצלצול המטופש לסיום ההפסקה. התלמידים
תפסו את מקומותיהם והרפו ממני. בהתחלה הייתי גאה בעצמי על כך
שלא נכנעתי להם ולא נתתי להם להשפיע עלי, אבל אחרי זה ביליתי
במשך כל השעור במחשבה על איך בגדתי בעקרונותיי. |
